מי זאת ילנה בוסינובה? את ההרוגה היחידה בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות אף אחד לא זוכר. בוסינובה, עולה מרוסיה, ערירית בת 54, ללא משפחה בארץ, יצאה מהקרוואן שלה בקדומים ב-17 באוגוסט 2005, יומיים אחרי תחילת הפינוי בכוח של תושבי גוש קטיף. היא תיכננה להגיע עד הגוש אבל נעצרה במחסום משטרתי ליד נתיבות, ושם היא הציתה את עצמה במחאה על התעלמות הממשלה מההתנגדות להתנתקות. כשהשוטרים הבינו מה קורה וכיבו את הלהבות, זה כבר היה מאוחר. היא הובהלה לבית החולים סורוקה במצב אנוש, ואחרי תשעה ימים נפטרה בעקבות הכוויות הקשות. ההתאבדות הטראגית של בוסינובה היתה אחד האירועים המשמעותיים בהתנתקות, אבל האקט הקשה שבו בחרה כדי לעורר הד ציבורי לא קיבל כמעט שום אזכור תקשורתי. היא לא סמל, היא לא זיכרון, היא כלום. כמוה, גם המחאה שלה עלתה כעשן והתפוגגה. אישה בודדה, צל חולף. אתמול השוו את משה סילמן למוחמד בועזיזי, התוניסאי ששרף עצמו למוות ואולי הצית את האביב הערבי. המעשה של סילמן הוצג כהרואי. קורבן יחיד של אדם שמבקש לזעוק, דרך גופו החרוך, את זעקת המחאה כולה. מפחיד לחשוב כמה מסוכנות ההשוואות האלה; התקשורת משתמשת בפצעיו של סילמן כדי להעצים את הדרמה, ונוטעת תקווה מעוותת בליבותיהם של אחרים: כמה חלשים, נדכאים ומסכנים חיים בתוכנו, כלואים בתוך תלאות החיים, אשר יעשו מעשה "אמיץ" כמעשהו של סילמן - ואולי, כמוהו, יקבלו התעניינות ציבורית בצרותיהם. אולי יהפכו לסמל נצחי, כמו בועזיזי. אם יש בתוכנו עוד מיואשים שמוכנים להשתמש באלימות קיצונית כדי שמישהו ישים לב אל בעיותיהם, כדאי להם לזכור לא את מוחמד בועזיזי, אלא את ילנה בוסינובה.
זיכרו את ילנה בוסינובה
מערכת היום
מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.