זכותנו לבנות בארץ ישראל

בעקבות מאורעות 1936 הקימו הבריטים את ועדת פיל. הוועדה המליצה ביולי 1937 על חלוקת הארץ לקאנטונים, ואת רוב השטחים הותירה בידי הערבים. ההנהגה בראשות ויצמן, בן-גוריון ושרת אימצה את רעיון החלוקה, אף שליהודים הוקצו כ-6,000 ק"מ בלבד.

סבי, זאב ז'בוטינסקי, שלל בתקיפות את עצם זכותם של מנהיגי היישוב לוותר על חלק כלשהו משטח ארץ ישראל. מכיוון שהכניסה לארץ נאסרה עליו על ידי שלטונות המנדט, הקליט את דבר התנגדותו בתקליט שהוגנב לארץ כדי להשמיעו לפני הציבור. המסר המוקלט נראה כאילו נכתב היום בתגובה על הצבעת ה"מנהיגים" של הליכוד מאתמול.

להלן דברי ראש בית"ר, לתשומת ליבם: "אל תגידו, מה בכך אם נוותר על חברון שכם ועבר הירדן - הלא רק מילה ריקה הוויתור הזה, והכל יבינו את זאת. אל תזלזלו בכוח הוויתור!... אל תזלזלו בכח הזכות, ואל תגזימו את ערכו של הבניין הנבנה. גם אני מכבד את הבניין הנבנה, אבל אוי ואבוי לנו אם ממנו נעשה בסיס זכותנו... אל תיגע יד נוצרייה בזכותנו, אבל קודם כל יד עברית אל תיגע בזכותנו - שהיא נצח והיא שלמות, ואין עליה ויתור".

גם אני, כמו סבי, מכבד את הכרזת רה"מ שייבנו עשרות בתים בבית אל, אף שקשה לי להבין מה מנע ממנו לבצע זאת במשך יותר משלוש שנים. אבל אבוי לנו אם תוספת הבנייה תהיה הבסיס לזכותנו לבנות ביישובים ביו"ש. נהפוך הוא: עומדת לנו זכות המוגנת על ידי הדין הבינלאומי מתוקף החלטות חבר הלאומים מ-1922, שעדיין תקפות.

הרס, אפילו של בניין אחד, מכרסם בזכותנו זו. המצביעים בעד כרסום בזכות זו נתנו יד לביצוע מדיניות הנוגדת את רצונם של רוב מכריע ממתפקדי הליכוד. הצעתי היא: לערוך על זה מיידית משאל בקרב כל מתפקדי הליכוד.