ההתפרצות האלימה של תומכי ש"ס למסיבת העיתונאים שערך אלי ישי, שבה הודיע על הקמת מפלגה חדשה, היא חוליה אחרונה (לפי שעה) בהתנהלות מגונה במחנה החרדי. יש בה קנאות של אש זרה מהסוג שפקד את העם היהודי בגולה בין חסידים לבין מתנגדיהם, ובין אנשי היישוב הישן בירושלים לציונים מחדשי השפה העברית. אך עתה יש ממלכה ומשטרה, וזה חייב להיעצר מייד בטרם יפקוד חלילה אסון נורא את מערכת הבחירות.
כל מי שמתכוון ברצינות לישראל "היהודית והדמוקרטית", אסור להשלים עם מצב שבו מנהיג פוליטי נאלץ למצוא מחסה מאחורי שוטרים בגלל עמדותיו הלגיטימיות, גם אם השנויות במחלוקת. עד כאן.
האלימות שנחשפה אמש אינה מקרית. היא חלק מהתנהלות בלתי מובנת לרוב הישראלים, שרחוקים מן ההוויה החרדית הזאת. אין לי עניין באיזו רשימה תומכת עדינה בר־שלום, וייחוסה כבת של אביה אינו מדבר אל ליבי. "הבן של" ו"הבת של" מקנים לה ייחוס, אבל לא מעניקים לדעתה משקל יתר.
בכל זאת רבה התמיהה, הרי במשך שנים ארוכות היא התייצבה לצד ישי נגד אריה דרעי, ודיברה סרה באיש אשר הורשע ונכלא, ולפתע, באחת, מהפך. יפה שאדם משנה את דעתו - אבל מה קרה? איזה אור גנוז נגלה לה, שהפכה אוהדת של דרעי? ואולי לא אור, דווקא חושך?
הוא הדין בהתקרנפות של סיעה שלמה. הרי אין עיתונאי שלא פגש כמה ח"כים מש"ס שנשבעו אמונים לישי והביעו בוז גמור לדרעי, וכיצד איש מהם לא חבר למנהיג המודח? כיצד איש לא ליווה אותו בדרכו החדשה? מותר, אבל לא סביר. הרוב? מילא. אבל כולם? מכוער.
השמאל שותק. הוא משוכנע כי דרעי יחבור למהלכיו המדיניים. לא דובים ולא יער. אם אכן תוקם ממשלה חלופית והיא תציג טיוטה של הסכם שלום עם הפלשתינים - בניגוד לכל התחזיות שאבו מאזן אינו מעוניין - דרעי יפרוש דקה לפני החתימה. בתוך עמו הוא יושב, ויודע כי אם יתמיד בתמיכה בהסכם עם הפלשתינים, ייהפכו חייו בציבורו ובבית הכנסת השכונתי שלו למה שחווה אמש יריבו ישי.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו