"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כלנתריזם 2015: מתפלגים כדי לשרוד

,עודכן

רחמים כלנתר היה חבר בסיעת הפועל המזרחי בעיריית י־ם. באוגוסט 1956, תמורת מינויו לתפקיד סגן ראש העיר, הוא נטש את סיעתו כדי למנוע ממנה אפשרות להדיח את ראש העיר, מכיוון שהאחרון תמך בהקמת בריכת שחייה מעורבת ובית כנסת רפורמי בבירה. מעשה זה העניק לתופעה של נבחר ציבור הפועל בניגוד לכוונת בוחריו, תמורת קבלת טובת הנאה פוליטית, את שם הגנאי כָּלַנתֶריזם.

בישראל נהוג משטר הנשען על שלוש רגליים - דמוקרטית, פרלמנטרית וייצוגית. כלנתריזם פועל בניגוד גמור לייצוגיות שלה מחויב נבחר הציבור בשיטת הממשל, ובכך פגיעתו קשה מאוד. משטר דמוקרטי שואב את כוחו רק מכך שרובו המכריע של הציבור המקיים אותו מרגיש שהוא מחלק את הכוח הפוליטי בצורה המייצגת מגוון דעות לפי גודלו היחסי.

כדי להקשות במקצת על כלנתריזם, הוכנס שינוי בחוק יסוד הכנסת (סעיף 6א), הקובע שח"כים שפרשו מסיעתם (שלא במסגרת סיעה חדשה מוכרת) ועברו לסיעה אחרת, אינם רשאים להיות מועמדים בבחירות הבאות במסגרת סיעתם החדשה, אלא אם פרשו מחברותם בכנסת, ובכך איפשרו למפלגתם הקודמת לשמור על כוחה הפרלמנטרי ולהמשיך לייצג את דעת בוחריה. סעיף זה אילץ אמנם את שמעון פרס, דליה איציק, חיים רמון, צחי הנגבי ומיכאל נודלמן להתפטר מחברותם בכנסת, כדי שיוכלו להיבחר ברשימת קדימה בבחירות לכנסת ה־17, אבל התיקון לא מנע את התפצלות קדימה מהליכוד, תוך מעילה באמון הבוחרים בליכוד ושימוש במנדטים שנועדו לייצג את דעת מצביעים אלו - שאף הובעה באופן נחרץ במשאל מתפקדים - כדי ליישם את דרכם הפוליטית של יריביהם הפוליטיים מהשמאל.

התוצאה של הבגידה בבוחרים - מעשה ידיהם של שרון, אולמרט, הירשזון, ציפי לבני, מופז ואחרים - היתה שציבור ענק במדינת ישראל איבד את האמון בצורך במשטר דמוקרטי כי הרגיש, בצדק, נבגד בידי אלה שהיו אמורים לייצגו.

לקראת הבחירות הקרבות מתחולל בזירה הפוליטית תוהו ובוהו של כלנתריזם משוכלל יותר. חלק מאלה שרוצים להיבחר שוב משנים את עורם הפוליטי ומתאימים אותו לבית פוליטי אחר, רק על פי טובת ההנאה הפוליטית שהם יפיקו מכך. אבי הכלנתריזם המשודרג היה ראש הממשלה המנוח שרון, שגובה בידי אולמרט, לבני ומופז. אלא שציפי לבני שיכללה אותו בציניות בבחירות הקודמות, עת רצה ראשונה לחיקו של נתניהו כדי שימנה אותה לשרה בכירה, וביתר שאת כעת, כאשר סחטה מיו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג הנחוש כסלע, רוטציה ושריונים. ספק אם לבני והתנועה היו נכנסים בכלל לכנסת בזכות עצמם.

על קרקע פורייה זו מתרחש גם מחזה האבסורד שלו אנחנו עדים השבוע, בכיכובו של אלי ישי. יו"ר ש"ס לשעבר הודח מתפקידו בידי הרב עובדיה יוסף המנוח והוא מסרב לקבל את משמעות הדחה זו. אף על פי שלא ראוי שפושע מורשע בפלילים יהיה נבחר ציבור, משהועמד אריה דרעי בראשות ש"ס, לא סביר שרגע לפני הבחירות יחפש אלי ישי בית פוליטי עם תמורה מוסכמת שתוענק לו אחרי הבחירות, בדמות כיסא במליאה או ליד שולחן הממשלה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר