כישלונו של "חוק טל": הרעיון טוב, הביצוע רע

"חוק טל" נולד מן הבג"ץ. היה זה בג"ץ שהחליט כי הנוהג המתמשך, אשר לפיו העניקו כל שרי הביטחון "דחיית שירות" לתלמידי ישיבה שוועד ראשי הישיבות אישר כי הם אכן לומדים בישיבות, הוא נוהג בלתי חוקי.

בג"ץ דרש כי דחיית השירות תעוגן בחוק של הכנסת, וחוק זה היה אמור לעלות - מטבע הדברים - בקנה אחד עם חוקי היסוד שלנו. "חוק טל" נולד גם מרצונו של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, לעמוד בהבטחת הבחירות שלו ולטפל בגיוס בחורי הישיבה.

ועדה, בראשות שופט העליון בדימוס, צבי טל, הציעה לחוקק חוק שייבדק מדי שנים אחדות, ושעיקרו הוא מתן אפשרות לבחורי הישיבה, שיגיעו לגיל 22, ליטול לעצמם שנה שבה לא יצטרכו להביא אישור לימודים וגם לא יגויסו לצה"ל. הם יוכלו לצאת לחופשה, אבל לא יזכו במהלכה לקיצבת הבטחת הכנסה. בשנה זו יוכלו לבדוק אופציות שונות ולהחליט אם הם רוצים להמשיך בלימודים בישיבה, או מוכנים לשרת בצה"ל שנה ורבע, או שהם מעדיפים לשרת בשירות אזרחי למשך שנה.

כשהוועדה סיימה את עבודתה, כעסו כולם. בקרב החרדים היתה טענה שזה סוף דחיית השירות של בחורי הישיבה, ואילו מהצד האחר היתה טענה שמדובר בקיבוע חוקי של מצב שאין הדעת סובלת. כשר המשפטים תמכתי בהצעה, מתוך רצון לבדוק את האפשרות לפתוח פתח ליציאה מהמצב המתמשך והמחמיר של שיתוק קבוצה גדולה כל כך ונטרולה מהחברה, ומתוך הערכה שגיוס כל בחורי הישיבה הוא יעד נכון אך בלתי מעשי.

הביצוע נכשל. תוקף החוק אמנם הוארך בחמש שנים, ובעוד חמש שנים, וביולי הקרוב, אם לא יוארך שוב - יגויסו כל בחורי הישיבה לצבא. אבל איש אינו מעלה על דעתו את האפשרות הזו, וכיוון שעוד לא הומצא משהו מוצלח יותר מ"חוק טל", וכיוון שהארכתו עלולה להיות בעיה קואליציונית לנתניהו, סביר להניח שהחוק יוארך בשנתיים, ובעוד שנתיים יוארך שוב.

אין פירוש הדבר שלא מדובר בכישלון, הנובע מעובדה אחת: בחורי הישיבה לא ניצלו את שנת ההכרעה. הם פשוט לא התייחסו לאפשרות הזו, שנפתחה בפניהם, ובגיל 22 המשיכו ללמוד בישיבות, מתוך מגמה להישאר בהן עד לגיל הפטור המלא מהצבא.

הכישלון נובע מכך שהמערכת לא נערכה לביצוע החוק, ולא הציעה לבחורי הישיבה - שרבים מהם אינם מתאימים ללמוד ואינם רוצים ללמוד, ונמצאים בישיבה רק כדי שלא לשרת בצבא - דרך להתפרנס ב"שנת ההכרעה". לא הוכנה אפשרות לנצל אותה ללימודי ליבה או ללימודי מקצוע, או להכרה של האפשרויות הנפתחות בפניהם בצה"ל. במצב זה הם העדיפו להישאר בישיבה ולקבל הבטחת הכנסה, המאפשרת להם להתקיים בדוחק.

* * *

אתם מבינים? צה"ל ממשיך להעניק "דחיית שירות" לכל מי שמביא אישור מוועד ראשי הישיבות. בדרך זו קורה הדבר האווילי הבא: החרדים אינם משרתים בצה"ל; המדינה מעניקה להם קיצבה עבור לימודיהם, אוסרת עליהם לעבוד, ולכן רובם אינם עובדים וחלקם עובדים ב"שחור" ואינם משלמים מס.

היום, כאשר בגלל הריבוי הטבעי מדובר בקבוצה גדולה מאוד של חרדים שאינה חולמת לשרת בצבא, הפתרון המעשי היחיד בעיניי הוא זה: כאשר יגיעו החרדים ללשכת הגיוס הם יצטרכו להצהיר על האופי החרדי של חייהם. מי שיצהיר על כך (והמדינה תעקוב אחר אמיתות הצהרתו) יזכה בפטור. הוא יוכל להצטרף לשירות האזרחי, אך בעיקר - יוכל ללמוד לימודי חול ולעבוד.

נראה שרוב בחורי הישיבה יעדיפו זאת על פני לימודים בישיבה. כך תצטרך המדינה לשלם פחות קצבאות, הבחורים ייכנסו למעגל העבודה, ייצאו ממעגל העוני וישלמו מס הכנסה.

אין זה רעיון שלי. מי שהעלה זאת בפניי, לפני כ-18 שנה, היה ישראל סגל המנוח. כמי שהיה בעצמו תלמיד ישיבה הוא בא אלי בשאלה מדוע צריכים החילונים להיות השמרטפים של הישיבות החרדיות, ומדוע דווקא הם מכריחים צעירים ששום ישיבה מכובדת לא היתה מכניסה אותם בשעריה, ללמוד בישיבה.

אבל מרגע שהממשלה החליטה לדחות את שירות בחורי הישיבה, היא נאלצה להעניק לראשי הישיבות את הזכות לקבוע אם הם אכן תלמידים או לא, ונאלצה גם להבטיח כי לא יעבדו, כדי שלא יהיה מצב שבו היא משלמת להם קצבאות קיום, והם עובדים.

כל עוד היה מדובר בכמה מאות בחורי ישיבה, לא היה בכך כדי לזעזע מישהו, אבל כשהחרדים הופכים לחלק גדול בחברה, זה חייב להיפסק. כיוון שגיוס בחורי הישיבה הפך לסיסמה ריקה, ואיש מבין מעלי הסיסמה לא הצליח לממשה, מוטב לשחרר את בחורי הישיבה מהשירות בצה"ל ולאפשר להם להיכנס לשוק העבודה.

סגל שיכנע אותי, ואני הבאתי את הנושא בפניו של רה"מ אז, יצחק רבין. רבין הביע עניין ברעיון, הסכים איתו עקרונית, אבל אמר לי שהוא אינו רואה את עצמו כרה"מ מביא לכנסת פתרון שכזה. היו אלה ימים של מתקפת ימין קשה עליו, והוא לא רצה להוסיף עליה מתקפה נוספת בגלל שחרור גורף של חרדים.

ניסיתי לבדוק אפשרות של יוזמת חקיקה בכנסת. שוחחתי על כך עם חבר הכנסת דאז, מטעם דגל התורה, אברהם רביץ. הוא אמר לי את הדבר הבא: בגיל 17 או 18 דעתם של רוב הנערים קלה, והם עלולים לנצל את ההזדמנות, לקבל פטור מן השירות ולא ללמוד בישיבה כלל. אנחנו לא נוכל להסכים לכך. לעומת זאת, אם ידובר בגיל 23 או 24, כאשר בחורי הישיבה כבר מטופלים בילדים, יהיה אפשר לבחון את ההצעה.

בסופו של דבר הרעיון לא התממש. החילונים והדתיים-לאומיים בכנסת לא רצו להעניק חותמת לאי-שירות חרדים, והחרדים חששו לאבד את הדור הצעיר שלהם. המצב נותר על כנו.

* * *

לימים, כשר לענייני דתות, למדתי את הנושא מקרוב, והבנתי עד כמה צדק סגל: הישיבות מתפוצצות מתלמידים, בקרב התלמידים יש רבים מאוד ששום מבחן לא היה משאיר אותם בישיבה, והם מורידים את רמת הלימודים ומושכים אחרים למטה. יש בהם שממש אינם מסוגלים לשבת באולם, וזהו "נוער הברזלים" החרדי (המכונה שב"ב) שחלקו מתגייס, אך מדובר בשוליים שבשוליים.

הקהילה החרדית שומרת על ילדיה מפנינו, מפני צה"ל, ומאפשרת לכולם ללמוד בישיבה, כדי לא לשרת בצבא. זה מצב מלאכותי, שבשיחות בארבע עיניים מודים בבעייתיות שבו גם חרדים לא מעטים. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לאפשר לאנשים רבים כל כך לא לשרת בצבא ולא לעבוד.

הלוואי שהיה אפשר להסיע את הגלגל לאחור ולהביא לגיוס בחורי הישיבה. אין סיכוי. במקום לעצום עיניים, להאריך בעוד כמה שנים את "חוק טל" ולהנציח את הסטטוס קוו, מוטב לצרף את רוב הצעירים החרדים למעגל העבודה. ייתכן מאוד שאם זה אכן יקרה, גיוס חלקם, לפחות, לצה"ל בעתיד יהיה מעשי יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו