השד העדתי התפרץ בימים האחרונים דווקא על שוק ההון הישראלי. ההתבטאויות של שלמה מעוז, הכלכלן הראשי של אחד מבתי ההשקעות הגדולים במשק, אקסלנס, היו חריגות בכל קנה מידה. שנים לא נשמעו דברים כאלה מפי כלכלן כה בכיר. דבריו יצרו מחול שדים כל כך מהיר, שבסיומו פוטר מעוז ממשרתו. ואנחנו נותרנו עם כמה שאלות פתוחות. בעצם שאלות נוקבות שחשוב לברר אותן במישור הציבורי.
ראשית, יש לומר כי מעוז הוא איש עתיר ניסיון בזירה הכלכלית, גם בכל הנוגע לצדדי המאקרו - תחזיות האינפלציה והצמיחה - וגם בתחומי המיקרו, כלומר מערכת היחסים הבינאישיים בתחום. מעוז הוא כלכלן ותיק ומוערך, אבל כמו שראינו בנאומו - אחד שממהר לומר את מה שהוא חושב. אולי ממהר מדי.
מעוז דיבר עם ערוץ 10 וערוץ 2 מאז נאומו במכללת ספיר. פעם אמר שהוא מרגיש כמו בימי שריפת הספרים של הנאצים ופעם אמר שבאקסלנס נבהלו מבנק לאומי. כל מי שעוקב אחריו יודע שאופן ההתבטאות שלו אולי ססגוני ועסיסי, אבל מאחוריו ניצבות מחשבות רציניות ועמוקות.
כשפרץ המשבר של 2008 הוא כינה את כלכלות דרום אירופה, ובעיקר פורטוגל, כלכלות של פיסחים, את היוונים כינה רועי עזים עצלנים, את הספרדים האשים בשימוש יתר בסייסטה בצהריים, ועוד. כשבנק ישראל הודיע על בחירת הדמויות לשטרות הכסף - התלונן מעוז שלא ניתן ייצוג הולם לבני עדות המזרח ושכל הדמויות (המשוררת רחל, נתן אלתרמן, לאה גולדברג ושאול טשרניחובסקי) הן דמויות אשכנזיות. כאשר תקף את בנק לאומי נראה שהוא חצה את הסף. רוב אנשי שוק ההון שעימם שוחחנו סבורים שלכנות את בנק לאומי בתואר "בנק של לבנים" ולומר כי אין שם כניסה למזרחים זו הגזמה. בייחוד כשברקע הדברים עומד סיפור אישי - ידוע שמעוז לא קיבל את תפקיד הדירקטור בבנק. ובכל זאת חשוב לנסות ולהתמודד עם דבריו, ולא להתעלם רק כי הדברים נאמרו בבוטות.
בהקשר הזה, נאומו המלא של מעוז במכללת ספיר הציג מציאות כואבת שאין להתעלם ממנה. כן, היה קיפוח של מזרחים על ידי האליטה האשכנזית. וכן, העליות הראשונות התבססו על מודל סוציאליסטי, אשר בפועל התבטא בכך שקודם כל צ'יפרו את חברי השבט והמפלגה תוך כדי פימפום אידיאלים דמיוניים. חלק ניכר מהאשמותיו של מעוז נכונות, יש להודות בכאב.
* * *
אבל אי אפשר שלא להזכיר למעוז כי מאז שנות ה-50 חלו בישראל שינוי או שניים. חלק מטענותיו נכונות לעבר, אבל היום הן נשענות על קרקע פחות יציבה. להגיד שמזרחים מקופחים כיום בתחום הפיננסי בישראל? נו, באמת.
מעוז בעצמו עבד בבית השקעות בבעלות חברת הפניקס ששייכת ליצחק תשובה. לא בדיוק עולה חדש מלטביה. קחו גם את סיפור סינדרלה שבו אדם כמו צדיק בינו, לא בדיוק יוצא קרקוב, מתחיל בתור פקיד בבנק ובסוף הופך לבעליו של הבנק החמישי בגודלו במשק (הבינלאומי).
ולא אמרנו עוד מילה על יו"ר בנק הפועלים, סרוסי, ועל מנכ"ל הבנק קינן. לאיש אין ספק שמוצאם לא שיחק תפקיד במינוים - המינוי של סרוסי היה אחד המופתיים שנעשו לאחר פרשת ההדחה של דני דנקנר. בתהליך קפדני וארוך בחרה ועדה רצינית את האיש בזכות כישוריו.
* * *
דווקא בשוק ההון ובעולם הפיננסים יש מצב שוויוני להפליא - הביצועים מדברים, לא גוון העור או כל סממן אחר. מנכ"לים ומנהלי השקעות מצליחים או מודחים רק לפי הצלחת ההשקעות שביצעו. לכן שוק ההון דווקא מייצג את שוויון האפשרויות בישראל, גם בכל הנוגע לשוויון מגדרי (גליה מאור היא מנכ"ל לאומי, סמדר ברבר צדיק היא מנכ"ל הבינלאומי וצמרת בנק הפועלים צפופה בנשים). כמובן, טוב שכך, גם אם בתקופות קודמות המצב היה שונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו