אתמול שוחחתי עם הפרמדיק שנפצע בפיגוע בבית הכנסת, ינקי ארליך. אנחנו מכירים משנות לימודינו בישיבה. הוא אב למשפחה ברוכת ילדים ומקדיש את חייו למען הצלת חיים. כששמע על הפיגוע הנורא בשכונת מגוריו לא היסס, רץ להציל חיים ונפצע בעצמו מהמחבלים הצוררים. בשיחתנו הבטיח לי שיתאושש וימשיך לרוץ להציל חיים, כי זו מהות חייו - הצלת חיים גם במחיר אישי כבד. ינקי הציל יהודים וערבים כאחד, לחם למען חיי אדם באשר הוא אדם, וימשיך כך.
קשה להבין את הגבול המחריד הזה, בין אדם שמוכן לעשות הכל כדי להציל חיים, להיפצע בעצמו ולהסתכן למען הזולת, לבין אדם שהופך ברגע אחד מאדם למחבל נורא שמסוגל גם הוא לעשות הכל, אבל ההפך - כדי להרוג ולטבוח באזרחים חפים מפשע.
המחבלים המתיימרים לבצע רצח בשם האמונה מבצעים פשע כפול - רצח של חפים מפשע, וחילול שם הא־ל. כי אין דת בעולם שמקדשת רצח באמונתה, אלא להפך. הם עשו זאת כי הם מחבלים צמאי דם המנסים לפגוע ביהודים באשר הם, כי כך עברו בני עמנו לאורך ההיסטוריה, באירופה, בתל אביב, בחיפה, בעצמונה, בדימונה ובירושלים, פיגועי טרור רבים שניסו לעצור את החיים היהודיים בארץ ישראל - ולא רק שלא צלחו, אלא השיגו את ההפך הגמור. עם ישראל נחלץ תמיד מהכאב מחוזק, מגובש, ויוצא למשימת המשך תנופת החיים.
כשראיתי את תמונות הקדושים עטופים בטליתות ובתפילין, שרועים על רצפת היכל הקודש בבית הכנסת, נזכרתי במחזות דומים שהיו בשנת תרפ"ט בטבח הנורא בהיכל ישיבת "חברון", כאשר בחורים נטבחו בידי מרצחים וסכינים בידיהם, אימהות גוננו על ילדיהן ונרצחו יחדיו, וערביי חברון חשבו כי בכך הישיבה התורנית תיסגר לה. אך הם טעו, כפי שטעו אויבי ישראל לאורך הדורות. ישיבת חברון אמנם הועתקה לירושלים, אך מספר תלמידיה הוכפל, הישיבות שהוקמו בעקבותיה היו רבות, אלפי בוגריה ממשיכים את דרכה בחייהם והיום היא מישיבות הפאר של עולם התורה היהודי בארץ ובעולם.
גם בבית הכנסת שבו אירע הטבח הנורא ימשיכו בקיום שיעורי התורה והתפילה, כי עם ישראל למרות הכאב, החורבן, הזעזוע והאבל, תמיד מתנער מעפר, וקם.
ילדי הנרצחים יגידו - תוך כדי שנזיל כולנו דמעות - את הקדיש על אבותיהם וימשיכו בחייהם, התקומה היהודית תימשך במלוא עוצמתה, וכדאי שאויבינו ילמדו זאת כי רצח יהודי קדוש, בין שהוא אברך שמתפלל בבית כנסת, ובין שהוא שוטר בעת מילוי תפקידו, תינוק שיושב בעגלה, עולה מאל סלבדור או חייל במלחמה - לא רק שלא שובר את עמנו, אלא להפך.
כל רצח יגרום לתקומה מחדש, להקמת בתי כנסת נוספים, לכתיבת ספרי תורה ולהקמת ישיבות וגופי חסד לזכר אלו שהיו ונרצחו בגלל היותם יהודים. למרות הכאב הנורא, נמשיך בתפילה "שומר ישראל, שמור שארית ישראל, האומרים שמע ישראל", ובטוחני שעם ישראל לא יישבר, לא יעצור את תקומתו בארץ הקודש, ולהפך, נוכיח שוב ושוב לעמים מסביב כי "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".
הכותב הוא הרב הראשי לישראל