פחות תקציב - פחות ביטחון | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
פחות תקציב - פחות ביטחון

פחות תקציב - פחות ביטחון

, עודכן

אהוד ברק פעל אתמול בעורפו של משרד האוצר בתדרכו עיתונאים כלכליים העומדים בכל ימות השנה בקשר עם פקידיו של ד"ר יובל שטייניץ. הוא ניסה לנטרל את השפעת האוצר על אנשי התקשורת, שלטענתם יש מקום לקצץ 3 מיליארד שקלים מתקציב הביטחון. ברק מעוניין ברווחה חברתית ובמסקנותיו של פרופ' מנואל טרכטנברג, אבל גם בתקציב ביטחון מלא. הוא מציע לעשות כן בהגדלת התקציב הכללי, וזו סוגיה אחרת.

אנשי האוצר הם נטורי קרתא נאמנים המבקשים לשמור על הקופה הממלכתית, אבל לקו ביהירות ובהתנשאות כאילו רק הם יודעים כיצד לנהל את המדינה בכל תחום, לרבות בביטחון הלאומי.

בשלב הראשון הם רוצים "שקיפות", וזו גחמה בלבד. החשב הכללי או מי שממונה מטעמו על הקשר עם משרד הביטחון וצה"ל יודע כל פרט ופרט בהוצאה התקציבית. מה שרוצה האוצר לעשות הוא לפשוט על התקציב הרגיש ולערוך מסיבה ממלכתית, וזה במקרה הטוב מיותר ובמקרה אחר עלול להיהפך בכייה לדורות.

לגופו של עניין יש לאוצר טיעון חזק, שהאביב הערבי החליש את צבאות מדינות ערב השקועים במלחמות אחים, ולכן ההוצאות לפני המלחמה הבאה (אם תתרחש) יכולות להתפרס על פני זמן רב יותר. זה הגיוני. אבל לא פחות מכך הגיוני לומר כי ההפך נכון.

צבאות סדירים של מדינות במהפכה עלולים לאבד את סיוע החוץ הזורם אליהם. נשקם עלול להתיישן וחלקי החילוף יפחתו והתחמושת תחליד, ויש היגיון כי במצב זה - ולנוכח אי השקט ברחובותיהן - הם יעדיפו לקנות את לב ההמון המשולהב במהלך צבאי מיידי, כל עוד כוחותיהם מודרניים ועדכניים, ולא בעוד שלוש או ארבע שנים. תסריט זה הגיוני לא פחות מקודמו.

למשל, בשאר אסד לא פעל נגד ישראל במישרין אלא תמיד בדרכים עוקפות באמצעות חיזבאללה. אך כאשר יגיעו מים עד נפשו אפשר שינסה ללכד את עמו, וממשלים ערביים אחרים, במלחמת חורמה ישירה על ישראל. לא רק סוריה. אולי, חלילה, יקום ממשל עוין גם במצרים. מה יעשה צה"ל? יצא למלחמה בלתי כשיר כפי שאירע ב-2006 בחזית הצפון-

אז הספיקה עצתו הנבונה של משה (בוגי) יעלון, שלא התקבלה על דעתו של אהוד אולמרט, להקדים בגיוס היחידות הלוחמות ולאמנן במשך ארבעה ימים. הפעם יהיו יחסי הכוחות אחרים וכמה ימים לא יספיקו לסגור את הפער שנוצר מהיעדר האימון, ואפשר להתחיל לחפש מי יתמנה לאליהו וינוגרד הבא.

אין ביטחון שכך יקרה, אך יש הסתברות בלתי מבוטלת. רעש האדמה הפוקד את המזרח התיכון מציב את ישראל לנוכח אי ודאות שלא ידעה כמותה זה כבר עשרות בשנים.

האוצר יכול לקבל את מבוקשו לא אם יוסיף לטעון כי גם לנוכח האביב הערבי יש מקום לשאננות ולהפחתה בתקציב הצבא, אלא אם יאמר ביושרה כי הוא מציע לנפק לעם היושב בציון פחות ביטחון. שום מתמטיקה לא תצלח בניסיונה לייצר משוואה, שלפיה ביטחון מלא = פחות תקציב. אין חיה כזאת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו