נוטשים, דווקא לפני ההכרעה

פרישתם של כ-250 רופאים מתמחים, שקמו כאיש אחד והתפטרו מבתי החולים, אינה מוציאה שם טוב למאבקם הזוכה לאהדה ניכרת. הם נתלו בהערת אגב (נכונה) של השופט חנן מלצר בדבר זכותו של כל אדם להתפטר באורח אישי, והודיעו כי אינם מגיעים עוד אל המחלקות בבתי החולים.

סביר להניח כי לא לכך התכוון מלצר, אלא לזכות הפרישה בתנאי שאינה פרי יוזמה קיבוצית מתוכננת. התפטרותם הפרטית-אישית, לכאורה, מזכירה את האגדה על קסת הדיו שהתהפכה על צידה והנוזל התפזר בדיוק לפי צורת האותיות של ספר בראשית. פשוט לא ייתכן, ומבחינה זו היא ניצול מפוקפק של הערה שנשמעה בבית המשפט העליון.

נכון טוענים הרופאים הצעירים כי ד"ר יובל שטייניץ מנהל את המשא ומתן עימם בנסיבות תמוהות. כך הוא נוהג גם בתקציב הביטחון ובהתנגדותו חסרת התכלית להעביר לרשות הפלשתינית את כספה המוחזק בידי ישראל. הכסף יגיע בסופו של דבר לרמאללה, אבל האם עד אז רוצה שטייניץ לראות את חמאס מדיח את אבו מאזן (שהוא סרבן שלום מובהק) ולשר האוצר לא תיוותר ברירה אלא להגדיל את תקציב הביטחון בהתאם-

אך דווקא מול הרופאים המתמחים מתנהל שטייניץ ביושרה הראויה להערכה. שכן הוא אינו יכול לפרוץ את מסגרת ההסכם עימם (בניגוד לתקציב הלאומי) בלי להמיט עליו תביעות מקבילות בכל ענפי המשק, שמחירן כמעט כהיקף הדרישות המירביות של המחאה החברתית.

בנסיבות אלה לא היתה הצדקה שהרופאים המתמחים ינטשו את משמרתם דווקא כאשר מאבקם טיפס ועלה למדרגה העליונה. משהו בהסתלקותם מן המחלקות דומה להתנהלות של הפלשתינים במשא ומתן המדיני. בכל פעם שיאסר ערפאת ואבו מאזן חששו כי ההסכם ממשמש ובא - עם אהוד ברק ואהוד אולמרט - הם נטשו, נמלטו, ותמיד ברגע האחרון.

זה מעורר חשש שמא חלק מהמתמחים לא רצו, או לפחות אינו רוצים עתה, להגיע להסדר סביר עם האוצר בחסות בית המשפט העליון, שרק עתה נכנס לעובי הקורה; ושמא מראש חלק מהם החליט לנטוש את מקצוע הרפואה וביקש לעשות כן בתופים ובמחולות ובמחלות. הכיצד? הגיעו עד הלום, עברו את דרך החתחתים, ואין להם את הסבלנות לצעד האחרון שנותר בדרך ליעד? לא סביר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו