צונאמי של הצעות חוק בעייתיות מציף את הכנסת וממתין להכרעתה. ראוי לבחון כל אחת מהן לגופה. כך נראית מפת הדמוקרטיה המשתנה עקב יוזמות אלה, שמקורן בקואליציה: • כשלום עכשיו, בצלם ועדאלה, שכולן תנועות לגיטימיות. זו התערבות של ממשלות זרות בענייניה של מדינה אחרת. דיוויד קמרון מרחוב דאונינג 10 בלונדון היה מגיב בחריפות אילו תרמה הממשלה לארגון הקורא לבחור בלייבור ולא בשמרנים. לא דין תרומה של עמותה או אדם פרטי לארגון בצלם כדין העברת כספים מממשלה לארגון כזה. בכל זאת, ההצעה שאושרה בוועדת השרים אינה נבונה. מדובר בממשלות הידידותיות ביותר, ואולי גם האחרונות, המגלות אהדה לישראל. אלה הממשלות שהכשילו את קבלת פלשתין לאו"ם, והביטוי הראשון לתודת ישראל הוא להכעיסן על דבר של מה בכך. כביטוי של יושרה הזהיר דווקא ראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, כי הצעת החוק הזאת תפגע בדמותה הדמוקרטית של ישראל. כהשוואתו של בנימין בגין - האם לזימבבואה דמינו? מה גם שצעדי האיסור לא יצלחו. ניקולא סרקוזי וקמרון יודעים כיצד להעביר כספים לאגודות צדקה בארצותיהם, ומשם לחשבון הבנק של בצלם ושלום עכשיו. גם זאת: אילו היה מדובר בנוהל תקין ולא בהתנכלות של הקואליציה לארגונים אלה, היא היתה מגייסת רוב פרלמנטרי לחוק, אבל קובעת כי תחולתו רק בעוד ארבע שנים, כדי שהגופים המקבלים סיוע מממשלות זרות יצליחו להיערך למצב החדש. • מעל לחוק שלפיו ח"כ יריב לוין יערוך שימוע לשופט העליון מתנוסס דגל שחור על הדמוקרטיה. לפי שעה הוא נדחה. אבל בנימין נתניהו טרם שלח אותו למקומו הראוי - אל סל האשפה של הצעות חוק נלוזות. דחייה בלבד מעיבה על הדמוקרטיה הישראלית מיום ליום. • יעקב נאמן רוצה להבטיח לעצמו רוב בוועדה לבחירת שופטים. לפיכך, ביקש לשנות בחקיקה את הרכב נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה. בלהיטותו אפילו "עקץ" את דן מרידור בתרגיל שמנע הכרעה בערעור במליאת הממשלה. לגופו של עניין, ממשלים הגונים אינם משנים את החוק לטובת עניין נקודתי. כאשר הוצע למאיר שמגר ולפרופ' אהרן ברק להאריך את כהונת נשיא בית המשפט העליון לגיל 75, לא שללו את הרעיון, אבל קבעו כי לא ייכנס לתוקף למענם. רק אחריהם. כך נוהגים בעלי תפקיד הגונים. נאמן רוצה לשנות את הרכב נציגות עורכי הדין בוועדה? בבקשה. אך שהחוק ייכנס לתוקף אחרי הבחירות הבאות לכנסת ולמוסדות לשכת עורכי הדין. לא לקראת המינוי הקרוב של שופטים בעליון. • הממשלה רוצה להטיל אימה על עיתונאים חוקרים על ידי הגדלת הקנס על פרסומים שאמנם היו בלתי מדויקים אך לא הזיקו לאיש. למשל, אם ייכתב כי ח"כ לוין הוא רפד ולא פרקליט ייפסקו לו מאות אלפי שקלים.