משחקים בסודות | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
משחקים בסודות

משחקים בסודות

, עודכן

יש שני היבטים לניתוח המאסר שהושת על ענת קם בשל הדלפת סודות ביטחוניים לעיתונאי אורי בלאו מ"הארץ". האחד ממתמקד ברובד התקשורתי-מקצועי והאחר במהותי-תוכני.

תפקיד העיתון להגן על מקור הידיעה שלו. זה כלל מוכר בדמוקרטיה, שהיא יעילה כאשר נוצר איזון ראוי בין יכולתו של השלטון להגן על סודותיו לבין ההדלפות לתקשורת החושפות חלק מזדונו וטעויותיו. בהתנהלות רצויה שכזאת יש מרכיב קבוע של חיכוך מתמיד. לא רק עיתונאים חייבים בנאמנות למקור מידע. בספרו החדש של ראש המוסד לשעבר צבי זמיר, "בעיניים פקוחות", נאמר כי גולדה מאיר ניאותה להעיד לפני ועדת אגרנט על מפגשה עם המלך חוסיין לפני מלחמת 1973 רק לאחר שקיבלה התחייבות כי הדברים יישמרו בסוד, שכן היא הבטיחה למלך שלא יתגלה כי שימש מקור מידע בשירותה. הוועדה התחייבה, ו-18 שנים לאחר המלחמה הוסיף עדיין השופט שמעון אגרנט להכחיש כי ידע על מפגש מאיר-חוסיין. רק מפני שהבטיח לגולדה להסתיר את המידע.

פרקליט המדינה ערן שנדר הודיע שיבטל תביעה נגד בכירת הפרקליטות ליאורה גלאט-ברקוביץ', שהדליפה מסמך על חקירה נגד אריאל שרון, אם ייאלץ להצהיר ברבים מי הוא הסוכן "נשר" שניפק לו את ההוכחה. אגרנט ושנדר העניקו חיסיון כראוי למקורותיהם, אבל ההגנה שקיבלה קם מ"הארץ" בעניין חיסוי המקור לא עמדה במבחן.

ההיבט התוכני-מהותי הוא העיקר. קם ציפצפה על החוק והעבירה סודות מדינה לעיתונאי, ובית המשפט גינה אותה בחריפות על מעשיה ועל מניעיה. כך ראוי, אם כי העונש קל בהשוואה לנוסח פסק הדין. עם זאת, עיתונאים מחזיקים במסמכים מסווגים. משטר דמוקרטי אינו מעמידם לדין מפני שהוא מבין את הצורך במתח שבין הממשלה לבין התקשורת. אך הממשל מנסה ללכוד מי מאנשיו הדליף והפר את חובת נאמנותו, וכשל וחצה את הקווים. לא נעים, אך מובן. זה היה מובן לגמרי אלמלא התחושה כי יש איפה ואיפה. כאשר יצחק (יצה) יעקב רמז לאירוע בעייתי בכתב יד לספרו, שהופץ במעגל מסוים בטרם אושר בצנזורה הצבאית, העמידוהו לדין, וגם זה מובן. אבל באותה עת היו בידי הממונה על החקירה יחיאל חורב ידיעות על בכירים שעשו כן, ואיש לא תישאל אותם.

זה דבר אחד שענת קם נתפסה ונענשה, אבל מה על אלמונים בכירים לשעבר שמנהלים מסע נגד פעילות ישראלית כלפי איראן המבוסס גם על מידע שהגיע אליהם בתוקף תפקידם? ההשוואה אינה מטהרת את קם, שעשתה מעשה חמור ורשלני והיתה ראויה לעונש כבד יותר. אך היא מעמידה את הדברים בפרופורציה, בהקשר נכון אחר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו