אילן גרפל בא. אילן גרפל הלך. בעגה, לא הזיז לאיש. לבד מהוריו, שבאורח טבעי התרגשו. לאחר שחרורם של גלעד שליט ואילן גרפל נוצר כורח שנענה בחיוב לשחרר גם את עודה טראבין. המציאות בזירה הפנים-ישראלית אינה מאפשרת לממשלה להיכשל דווקא בסיבוב הקשור בבדואי מרהט, שהלך לפני 11 שנים לבקר את משפחתו בסיני ומצא את עצמו בכלא המצרי. רק שהרושם הוא כי לאחר התרגשות השיא שליוותה את שחרורו של שליט, ענייני גרפל וטראבין הם אירועים שוליים. רווחת בזירה תחושה שמאחורי הקלעים נרקחת עיסקה גדולה ומקיפה יותר. אמנם שרים בשמינייה טוענים כי לא שמעו עליה, אבל הרוח צוברת עוצמה. לא רק הישראלים והפלשתינים גילו כי יושבי הכלא הם נשק אסטרטגי בזירה המדינית, בידיהם ובידי יריביהם. בסחרחרת הזאת ממלאים תפקיד שני העמים המעומתים פנים אל פנים וכן השכנה-המתווכת מצרים, ואפילו ארה"ב עצמה. הרעיון שנבחן משולש: ברק אובאמה, המבקש לפרוץ את חומת החשדות של התורמים והבוחרים היהודים בארצו, שוקל לשחרר את יונתן פולארד. מגיע לו. הוא כלוא יותר מכל מרגל אמריקני אחר. מה גם שפולארד מסר מידע הנחוץ להגנת בעלת ברית, ולא לאויב. בשגרירות האמריקנית בתל אביב יודעים כי פולארד יקר במיוחד ללב הימין הישראלי. אפשר, אפוא, להניח כי שחרורו הוא כאבן קלע הפוגעת בשתי ציפורים. במצב זה עשויים המתנחלים להשלים עם הקפאה זמנית של הבנייה ביהודה ובשומרון, ואם תהיה הסכמה כזאת במפורש או בשתיקה, לא תהיה לאבו מאזן עילה טובה לחמוק ממשא ומתן עם ישראל. קומבינה מדינית מושלמת. כולם מרוצים. השימוש בעסקאות לשחרור אסירים משרת לא רק את הנוגעים בדבר אלא הוא גם מקפצה להידברות. בעיקר כשמתחזקת המגמה במשרדי החוץ במערב לעודד משא ומתן מחודש. הקוורטט לוחץ למפגש ותובע מישראל להגיע אל שולחן הדיונים עם ויתור על המשך הבנייה בהתנחלויות, ויקל עליה מאוד אם בתמורה תראה את פולארד אזרח חופשי בציון. ב-11 בנובמבר תחדש מועצת הביטחון את הדיון בבקשה הפלשתינית המטרידה לזכות בהכרה חד-צדדית כמדינה לכל דבר. מנגד, בעלי הרצון הטוב רוצים למשוך את השטיח מתחת לרגליהם של בעלי הרצון הרע עוד לפני התאריך הנקוב. מאמץ ניכר ומזל יכולים לסייע.