אתמול הגיעה עזות המצח של אהוד אולמרט לשיאה. הוא פנה בכתב לדחות את השימוע שהוצע לו עד סוף אוקטובר לבירור כתב האישום הפלילי החמור שהוכן נגדו בפרשת הולילנד. כל הנאשמים-בכוח סיימו כבר את הליך השימוע. אך אולמרט מתנהג כאילו הוא הריבון. כאילו הוא רשאי להכתיב את כללי ההתנהלות. טיוטת כתב האישום ממתינה לו ממארס 2011. הוא נהנה משורה ארוכה של דחיות, שלא היו ניתנות לאזרח מן השורה. השימוע נדד ממאי ליולי וממנו לסוף אוקטובר, ועכשיו הוא דורש בחוצפתו לקיימו במאי 2012, יותר משנה אחרי שטיוטת כתב האישום נחתמה. אתמול היה יום אור לבני החושך. שופטת השלום ריבה ניב קיבלה החלטה ששלטון החוק והמינהל התקין לא יוכלו להשלים עימה, בלי קשר לפרשיות הפליליות של אולמרט. בהגיעו למחצית תקופת כהונתו העניק פרקליט המדינה משה לדור ראיון לגידי וייץ ב"הארץ". הוא התבטא בחריפות נגד אולמרט. הנאשם טען שלדור הוציא את דיבתו רעה והגיש תביעה לבית המשפט. זו זכותו. העניין יתברר בהליך רגיל בבית המשפט וחלילה לי מלנקוט עמדה. אך גם כוונתו של אולמרט שקופה. הוא רצה לפסול את לדור מלהחליט אם להעמידו לדין בפרשת הולילנד, שתוכנה חמור לכאורה יותר מכל מה שנטען כלפיו עד כה. תביעת הדיבה נועדה בעיקרה לסלק את לדור ממנה על ידי עימות אישי עימו. כמקובל, קבעה הפרקליטות כי לדור העניק ל"הארץ" ראיון בתוקף תפקידו וזכאי להגנתה במהלך המשפט. אבל אולמרט רצה לפגוע בכיסו הפרטי של לדור ובמעמדו האישי וביקש למחוק את החסות שהמדינה העניקה לו, דהיינו לאסור עליה "להיכנס בנעליו של הנתבע". השופטת קיבלה את בקשת אולמרט. החלטתה עשויה להתהפך בבית משפט גבוה יותר. לא בגלל אולמרט ולדור, אלא מפני שעובד ציבור לא יקבל החלטות אמיצות לגופו של עניין אם יידע כי ניתן לתבוע אותו לדין באורח אישי. זו הדרך במדרון לסתימת פיות ולהתנהלות מחדלית. מייד בהתפרסם החלטת ניב יצאו מחוריהם שוחרי טובתו של אולמרט, ובדיוק על רקע זה נדרשה תשובת הפרקליטות להתחמקותו מהשימוע הקשה בחייו. צריך לקוות כי הישגו בבית משפט השלום לא ירתיע את לדור. יש רבים וטובים בפרקליטות, והוא בראש הפירמידה. הוא שביב התקווה שייעשה צדק עם חשודי ונאשמי ועברייני הצווארון הלבן. אמנם אינו נקי משגיאות. הן הוא עצמו סגר את התיק הכבד של בנק לאומי נגד אולמרט, וזה לא זכר לו חסד נעורים והגיש נגדו תביעת דיבה. הצדק היה נראה אחרת אילו קיבל אז בג"ץ את עתירת עמותת "אומץ" והורה להעמיד את אולמרט לדין בפרשת בנק לאומי, שהיא הצומת לחשיפת מעשיו של הנאשם החשוד, ועתה היתה נמנעת מלדור המבוכה. צריך רק לקוות שהיקלעותו לעמדה כה בלתי נוחה לא תגרום לו למצמץ ולחוש פיק ברכיים. תמו ההטבות למיוחסים. פרקליטות המדינה אינה קבוצה של טייקונים, שתפרוס שטיח אדום לרגליו. לא רוצה שימוע? לא צריך. כתב האישום חייב להגיע הבוקר לבית המשפט. כדי להעצים את עקרון בוזגלו.