כלכלה: מה לא לעשות

לנוכח התגובות החמוצות של מארגני המחאה להדלפות בדבר מסקנות ועדת טרכטנברג וועדת הריכוזיות, נעשה ברור מדוע מאות קנאים השתלטו על המחאה ועל הדיון הציבוריים והם מנסים לכפות על הממשלה מדיניות שתגרום נזק עצום, חברתית וכלכלית.

למעשה, קבוצת קנאים השתלטה על המחאה הציבורית (בשיתוף פעולה של ארגוני סטודנטים והנהגה נאיבית) והוליכה שולל מאות אלפי אזרחים שבאו להפגנות לא כדי להפיל ממשלה ולהשליט סדר יום סוציאליסטי, אלא כדי למחות על השיטה הריכוזית והפוליטית המשחיתה שהסוציאליזם יצר בישראל מאז היווסדה - שיטה שהכשילה את הציונות ומוסיפה לעשות זאת למדינת ישראל. תקשורת מוטה איפשרה לקבוצת מיעוט לחמוס את קולם של המוני האנשים ולשים בפיהם דרישות שביצוען יגרום ל"עם" שהם מתיימרים לייצג נזק רב, כזה שגרם לו בעבר שלטון מפא"י הדיקטטורי.

כדי לטפל בזריזות בטענות המוצדקות של המחאה, היה צריך לעסוק בריכוזיות, לחסום את הפקעות המחירים, להילחם בהרס התחרות ולקדם התייעלות, משום שבלעדיה יש לנו פריון נמוך שהוא הסיבה העיקרית למשכורות העלובות שמשתכרים רוב עובדי ישראל. במקום זאת מונתה ועדה בראשות כלכלן טוב בעל להט מהפכני דרום-אמריקני - פרופ' מנואל טרכטנברג.

"מנו" אמור לספק "צדק חברתי" שאיש אינו יכול להגדיר ואיש אינו יודע כיצד להשיג ובאיזה מחיר. הוא הירבה בהצהרות מיותרות וזרע הרבה רוח. עכשיו הוא יקצור סופה.

"ועדת מנו" כנראה תמליץ על הרחבת חינוך חובה חינם לגילי 4-3 ועל הגדלת המענקים לנשים עובדות ב-50 אחוזים כדי לעודד אמהות לעוללים לצאת לעבודה; נראה שגידול ילדים נחשב לבטלה ורק עבודה מחוץ לבית ראויה להכרה (אגב, החינוך "חינם" הממשלתי יקר מאוד כי הוא עולה פעמיים: פעם במיסים גבוהים ופעם בתיקון הנזקים שהוא גורם בשיעורים פרטיים).

הפמיניזם הרדיקלי שיכנע רבים שהרדיפה הגברית האובססיבית אחר קריירה היא אידיאל שנשים חייבות לאמץ, למרבה האבסורד, כדי לזכות בהוקרה ובמימוש עצמי. כך נוצרו זילות של האמהות, תפקיד נשגב וקשה מאין כמוהו, וסטיגמה נגד נשים המממשות את עצמן בגידול ילדים. עכשיו כנראה ימליצו שהממשלה תטיל גם עונש כלכלי על נשים כאלה על ידי אפלייתן לרעה במיסוי ובמענקים.

אם רשאית להחליט כמובן לגדל את ילדיה בעצמה או לקחת סיכון ולהפקיד אותם בשנותיהם הרכות בידי שמרטפים בעייתיים; אם רשאית גם להיעזר במערכת החינוך הממשלתית לשמרטפות, מה גם שהישגיה החינוכיים ידועים.

אך מה ההצדקה למסות אמהות ומשפחותיהן כדי לממן שירותי שמרטפות הנקראים חינוך לגיל הרך או יום חינוך ארוך לנוכח "ההישגים" של יום החינוך הרגיל? מה ההצדקה להפלות לרעה אמהות הרוצות לגדל את ילדיהן ולסבסד ממיסיהן אמהות המבכרות לצאת לעבוד דווקא בשנים שבהן העולל זקוק להן ביותר-

צדק חברתי כנראה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו