"אין אדם משים עצמו רשע", כמאמר רבא, וכמובן הוא "קרוב אצל עצמו". מה לנו, אפוא, כי נלין על התנהלותו של משה קצב? טבעי לגמרי שיעשה ככל יכולתו להיחלץ מלפיתת שלטון החוק או לחלופין להחלישה. גם אי אפשר לטעון כי התנהגותו אינה ראויה. כאשר קנה לאחרונה את שירותי החוקרים והבלשים - אחד מהם עבריין סדרתי לשעבר - לא היה עוד כבוד נשיא המדינה בדימוס ולא היתה ציפייה שינהג כאיש ציבור בכיר אלא כאנס מורשע, משבש הליכי חקירה ומי שבית המשפט המחוזי גינה בכל פה והרשיע בכל לשון. נורמות של התנהגות כבר אינן משחקות לגביו. איש אינו מצפה ממנו. לנוחותו, אך גם לחובתו. באין ציפייה לנורמה ראויה, בולט המשגה של השופט יורם דנציגר, שנהג עם קצב לפנים משורת הדין ודחה את תחילת ביצוע גזר הדין אשר הושת עליו. לא כך נהגו במורשעים אחרים שנשלחו למאסר ממושך, ולא היה מקום להניח לקצב ליהנות מיחס מיוחד. אפשר שאילו נמצא כבר מאחורי חומת הכלא לא היתה הפרשה החדשה באה לאוויר העולם. עדיין לא ברור מה אירע מאחורי הקלעים. אם היה למשטרה יסוד לחשוד כי בוצעו מעשים פליליים, והיה ניסיון להלך אימים על עדו-ת על מנת שישמיעו דברים הסותרים במשהו את אשר אמרו לשופטים בערכאה הראשונה - כי אז ראוי לפעול במלוא חומרת הדין. שיבוש הליכי משפט הפך רעה חולה בישראל וכל מה שעשוי להבריאה ראוי לפעילות משטרתית. אין זאת אומרת שהמשטרה צריכה להחזיק בידיה את מלוא ההוכחות כבר בשלב הנוכחי. מספיק שחשדה סביר על מנת שתיכנס לפעולה ותחקור באזהרה כל אדם, לרבות מי שהיה נשיא והורשע בפלילים. אך קצב מנוסה. הוא יודע כיצד לא להפליל את עצמו בהזמנת העבודה הבזויה, והחוקרים והבלשים מבינים היטב כי גם אם המורשע קצב קנה מהם מיזם אסור עליהם להגן עליו למען הלקוחות שבדרך. בין אם לא נעשתה עבירה ובין אם בוצעה אך הוסוותה היטב, להערכתי לא ייצא כתב אישום מן הפרשה החדשה. מספיק שתטיל מורא בלב עבריין-בכוח לעתיד.