הלחץ בסיר הלחץ הפוליטי-תקשורתי בסוגיית שחרורו של גלעד שליט הולך וגובר, והמכסה מתרומם בנקודת הרתיחה, ויש מקום למאזן ביניים: • הנהגת חמאס הגיבה בבהלה מסוימת על הודעת בנימין נתניהו כי תמו חגיגות אסיריה הביטחוניים בבתי הכלא בישראל. היא הכריזה על שביתת רעב של ראשי הטרור ליום אחד. בבקשה. אם בעתיד יאריכו את השביתה ללא מגבלת זמן - שיזכרו כיצד הגיבה מרגרט תאצ'ר על שביתות כאלה בבתי הסוהר באנגליה. היא מודל לחיקוי. • משפחת שליט נוהגת באצילות מעוררת הערכה. רבים אחרים במצבה היו "הופכים שולחנות", משביתים את משרדי הממשלה ומכפישים את ראשיה הנושאים בעול המאמץ לשחרורו של גלעד. דור הנכדים של מייסדי הליכוד חש כי על משפחה כזאת כתב זאב ז'בוטינסקי שורה מזהירה: "אם עבד, אם הלך / נוצרת בן מלך". • פעלול הצינוק המלאכותי אינו לטעמם של רבים. אך אם משפחת שליט מעוניינת במצג כזה של ידוענים העושים בתא הצר לשעה קלה - איש לא יעמוד בדרכה. • לקראת החלטות עתידיות על ישראל לזכור כי בחמש השנים שחלפו מאז החטיפה לא הפעילה את כל מנופי הלחץ על חמאס. לא רק הפסקת חגיגת האסירים הביטחוניים בשק"ם של הכלא יצאה לדרך באיחור. גם סיכול ממוקד אינו צמד מילים גסות במזרח התיכון. אפילו לא הטרדת מנהיגים פלשתינים בכל מדינה שבה הם משוטטים. • אבו מאזן והנהגתו הם יעד. לא, חלילה, לסיכול ממוקד, אבל להטרדות דיפלומטיות במערב. בעיקר לאחר שהודיע על הסכם להקמת ממשלת אחדות לאומית עם חמאס. • משרדי הצלב האדום, שנמנע מללחוץ על מדינות ערב וארגוני הטרור, הם כתובת להפגנות ולביקורת. לא על כך שאין נוהל קבוע של מפגשים עם גלעד, אלא על כך שהוא עובר על כך לסדר היום. יש לו מה לומר בנדון בדמשק שבה שוכנים משרדי חמאס, לפי שעה. • נחוץ קו מחשבה יצירתי בגיוס התקשורת. במקום ההצעה ההרסנית למנוע מעיתונאים זרים המשתתפים במשט לעזה את הכניסה לישראל - להפיץ ממסוקים החגים מעל לספינות כרוזים המסבירים להם כי הם עושים דרכם בים למען ארגון טרור, שאינו מכבד את הכללים הבסיסיים הנהוגים כלפי שבויים. • מסע המסרונים שעליו הכריזה אתמול משפחת שליט מיותר. ממילא רוב הציבור הלך שבי אחרי לחצה הכבד של התקשורת והוא מוכן לשלם כמעט כל מחיר תמורת העיסקה. הפופוליזם תובע עתה "אכול ושת-ה כי מחר נמות", ולאחר ביצוע העיסקה יגנה אותה כמו את ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה או את שחרורו של אלחנן טננבאום מלבנון. • מבחינות רבות הממשלה עומדת עתה למבחן מנהיגות בינה לבין עצמה, וכן לנוכח הציבור. עליה לגלות נדיבות לב רבה כדי להחזיר את גלעד, אבל כאילו אינה נתונה ללחץ של דעת הקהל ויריביה הפוליטיים. עכשיו יכפישו אותה על עמידה איתנה, אבל בעתיד יהיה בה כדי לחזק את תדמיתה בעולם, וגם בעיני הפופוליסטים שאינם נותנים לה עתה מנוח.