סתיו היסטורי ביחסים בין ברצלונה למדריד

"Fer Pais" הוא ביטוי מוכר מאוד בקטלאנית, שבתרגום חופשי פירושו "לבנות מדינה". עם שפה ותרבות משלהם; אוטונומיה שבכמה תחומים מזכירה יותר מדינה; עם הכלכלה הכי חזקה בספרד; עם אחת הערים הכי תיירותיות באירופה - ברצלונה; ואפילו עם קבוצת הכדורגל הכי אופנתית בעשור האחרון, קטלוניה מרגישה שהגיע הזמן להיפרד מספרד או לפחות להעמיד את היחסים במבחן הקלפיות.

מעבר להיסטוריה ולזהותם כעם, לקטלאנים רבים נמאס לשלם את המסים הגבוהים ביותר כדי לסייע לאזורים הרבה פחות עשירים דוגמת אנדלוסיה ואקסטרמדורה.

זה הימור היסטורי של קטלוניה ואתגר עצום של ספרד. מאז כינון הדמוקרטיה קיים מתח פוליטי חסר תקדים, אולם ברחובות אין וכנראה לא יהיו מלחמות. כמי שנולד, למד, עבד וחי את רוב חייו בברצלונה, אני עדיין יכול לומר שאפשר לשמוע בטבעיות את השפה הקטלאנית והספרדית משתלבות יחדיו בכל מקום. אלה הם פוליטיקאים מסוימים שהופכים את הסיפור לבעייתי יותר.

כדי להבין את מה שעשוי לקרות ואת מאזן הכוחות, חובה לחזור ל־23 בינואר 2013. אז הפרלמנט הקטלאני הצביע על הכרזה על "ריבונות משפטית ופוליטית של העם הקטלאני". ואז, כפי שמבטיחה היום מדריד, בית המשפט לחוקה ביטל את ההחלטה.

הנשיא ארתור מאס צודק באומרו שרוב הפרלמנט בברצלונה בעד משאל עם, אך אין זה אומר שהניצחון בקלפי מובטח. נכון שבחג הלאומי דיאדה ב־11 בספטמבר התומכים בעצמאות הראו נוכחות עוצמתית, אך יש הרבה קולות שלא מופיעים בתקשורת שחוששים מהתוצאות של עצמאות.

ממשלת ספרד אומרת ש"בלי חוק אין דמוקרטיה". הממשלה הקטלאנית עונה: "בלי לשמוע את עמך אין דמוקרטיה". הספרדים מזהירים שקטלוניה תתרסק. הקטלאנים אומרים שבלי כלכלתם ספרד תתקשה להתגבר על המשבר. יקרה מה שיקרה בתשעה בנובמבר, זהו סתיו היסטורי ביחסים המתוחים בין קטלוניה לקסטיליה. עימות שאינו רק כדורגל.