בחירת מנחם (מני) מזוז לבית המשפט העליון היא בשורה מהדהדת לשלטון החוק, ולבני האור בתוכו. לא רק בשורה אלא גם ניצחון. מפני שבני החושך אשר הכשילו את המינוי ב־2011 כאשר במשרד המשפטים כיהן יעקב נאמן, עשו כן דווקא בגלל הסיבות שבגללן היה ראוי שייבחר. לפיכך, גם הודעתה המפורשת של ציפי לבני כי הוא מועמד מטעמה ותמיכת הנשיא המכהן אשר גרוניס ראויות להוקרה.
אין בכך כדי להפחית כהוא זה מבחירת עמיתתו ענת ברון. רק שהיא הגיעה מן המשפט האזרחי, ולא מן העין הציבורית; לה עמדו יכולתה המקצועית ואישיותה, ואילו לו עמדו - או בדרכו עמדו - המאבקים אשר נכפו עליו בכהנו כיועץ המשפטי לממשלה בשנים הקשות של הלחימה בשחיתות הפוליטית.
באורח טבעי היו מחלוקות גם בקרב בני האור באשר להחלטותיו. אחת היתה בסוגיית האי היווני. אחרת היתה בהביעו נכונות לעיסקת טיעון עם משה קצב. אבל אלה היו "מחלוקות לשם שמיים", וביסוד הדברים מזוז שמר בתפקיד הקשה של היועץ המשפטי על יושרו ויושרתו ועל איפוק מירבי נוכח מתקפות זדוניות, וצעד בדרכו בשום שכל, בתבונה רבה ובהכרה מובהקת של ההכרעות הנדרשות בתוקף משרתו.
תיקו הפלילי של אהוד אולמרט קיבל את התפנית הראשונה הראויה כאשר מזוז חתם למגינת ליבם של החשודים והעבריינים על בקשה להעדה מוקדמת של משה טלנסקי, שבה טיפל שותפו לדרך פרקליט המדינה משה לדור; והוא העמיד לדין שורה ארוכה של שועי הארץ ופרנסיה אשר חשבו כי לעולם חוסן, תהיה פליליותם אשר תהיה. כך גם העמיק את הלחימה בפשע המאורגן ושמר על ניקיון כפיה של התביעה הכללית.
ככל ששר המשפטים הקודם נאמן עמד מנגד, וחבורה של משפטנים הסתופפה בצילו נגד מזוז - כך גבהה דמותו. אולי אחת ההוכחות לכך היא סירובו למנות את יהודה וינשטיין לפרקליט המדינה, ודעתו המסויגת גם מבחירתו ליורשו.
אז האמינו יריביו כי עלה בידיהם להכריעו; שהוא ישלם מחיר אישי כבד בחסימת דרכו לבית המשפט העליון. ככה ייעשה לאיש אשר בני החושך אינם חפצים ביקרו. אתמול באו לבני וגרוניס, ועימם כל חברי הוועדה לבחירת שופטים - והפכו את הקערה על פיה. לא סתם אלא פה אחד.
אחרי שש שנים כיועץ המשפטי לממשלה הוא כספר פתוח. היתה לו הערכה רבה לקודמיו, והוא ראה כדגם הראוי לאימוץ את שנותיו של מאיר שמגר במשרה זו, שהובילה אותו לאחר מכן לכהן כנשיא העליון. המינוי ראוי בפני עצמו. הוא גם תיקון עוול מסוים על בלימתו לפני כשלוש שנים מלהגיע כבר אז למוסד שאליו נבחר אתמול.
"תכלה שנה וקללותיה?" אכן, כך נהוג לומר, אבל נוספה גם ברכה חשובה בסיומה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו