מובן מאליו שיש סמליות במותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי בערב יום השואה. הוא ישב בראש ההרכב שדן למוות את אדולף אייכמן. בסבלנות אין קץ האזין להתפתלויותיו של הפושע הנאצי ונהג כבוד בסנגורו רוברט סרווציוס, וראה בדיון לא רק הליך משפטי אלא גם מסר חינוכי ולאומי והיסטורי. הליך שהוסיף כבוד ללנדוי ולעמיתיו ד"ר בנימין הלוי ויצחק רווה. גם לכבודה של ישראל, שמעולם לא הוציאה אדם להורג אלא פעם אחת בהקשר לשואה. ככל שהשואה מתרחקת וככל שמתרבים מכחישי שואה וככל שחורשי רעה נהגו זילות בנורא שבפשעים - אם בכיווץ המשמעות ואם בניסיון להציגה לא כעניין יהודי בראש ובראשונה - מתבררת יותר חשיבותו של פסק הדין והעונש שנלווה אליו. גם ייחודו. אתמול החמיא לו שופט בכיר כי "היה ישר עד כדי יבשושיות". לא היה בו גרם אחד של ציניות. ביקרתי אותו בביתו לפני כמה שנים. חש כאבים ברגליו. כאשר חש כי התאמצתי לבטא את שמו כראוי - לנדוי - חש לעזרתי: "לא צריך להתאמץ, אתה יכול לקרוא לי גם לנדאו". איני זוכר מה היה נושא השיחה המרכזי. כבר מלאו לו 90 וכמה שנים, ואפשר שדיברנו על הסתייגותו מן האקטיביזם השיפוטי שהנהיג פרופ' אהרן ברק, ואפשר כי דווקא על מעשהו החריג כאשר פירסם מאמר ב"הארץ" נגד נכונותו של אריאל שרון לקבל את "מפת הדרכים". הוא ראה בה תכתיב אמריקני לוותר על הריבונות במדינת היהודים. בקיטלוג השטחי שנעשה באשר לנטיות הלב של השופטים נחשב לנדוי לימני. רק שהוא ולא אחר הוביל את החלטת בג"ץ אלון מורה, שאסרה להפקיע קרקע פרטית של פלשתינים ביהודה ובשומרון. על הכרעה זו, אשר הכעיסה את המתנחלים, הגיב מנחם בגין שומר החוק בהתפעלות שהפכה לקלאסיקה: "יש שופטים בירושלים". לנדוי היה ציוני מובהק. בנסותו לגשר ולאזן בין צורכי המדינה לבין כיבוד זכויותיו של הפרט עמד בראש ועדה אשר הגבילה את שיטות העבודה של השב"כ, אבל התיר "טלטול" קל של חשודים בטרור בנסיבות של היותם "פצצה מתקתקת". ירדו לחייו. הוא מעולם לא חזר בו מזה. אבל גם כעס כאשר השב"כ לא תמיד הקפיד על הכללים החדשים שקבע. לנדוי היה דמוקרט מובהק. פסקי הדין שלו רוויים במימוש זכות הציבור לדעת. פחות ידועה, אבל משמעותית מאוד, היתה תרומתו למיגור השחיתות. כל צמרת המשטרה גויסה להעיד למען סגן המפכ"ל עמוס בן-גוריון, אשר הגיש תביעת דיבה נגד "שורת המתנדבים" שהחשידה אותו בסגירת תיק חקירה פלילי של אחד מידידיו. קציניה עלו בזה אחר זה על דוכן העדים והכפישו את ארבעת הנתבעים מ"שורת המתנדבים" ובראשם אליקים העצני - אז חבר מפא"י. בבית המשפט המחוזי צלחה העלילה והארבעה הפסידו. בית המשפט העליון הפך את רוב פסק הדין על פניו. בהחלטה שכתב לנדוי (על דעת שמעון אגרנט ואלפרד ויתקון) נקבע במפורש כי המפכ"ל יחזקאל סהר שיקר. הוא נידון והורשע. לנדוי כתב את ההחלטה הראשונה, שהיתה בעלת משמעות במלחמת בני אור בבני חושך עוד לפני שנקראה כך. הוא היה ספורטאי מצטיין. תמיד התהלך זקוף. בגוף ובנפש. אתמול הלך לעולמו בגיל 99. זן נכחד.