"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
הרמטכ"ל בני גנץ

הרמטכ"ל בני גנץ

,עודכן

פרשת מדחת יוסוף היא כתם על דברי ימי צה"ל. ביום הראשון של מתקפת הטרור הפלשתינית, הקרויה בלשון מכובסת האינתיפאדההשנייה, דימם יוסוף, לוחם מג"ב, במשך שעות במתחם קבר יוסף. כוחות גדולים של צה"ל היו במרחק דקות ספורות מהמקום, ומה שהפריד בינם לבין חילוצו חי היתה ההוראה הנכונה. מדחת יוסוף דימם למוות. בני גנץ, אז תא"ל, שירת באותה תקופה כמפקד אוגדת איו"ש. לא בכדי עורר מחדש מינויו לרמטכ"ל את הנושא, כאשר משפחתו של החלל ואחרים הביעו התנגדות למינוי ואף איימו לעתור לבג"ץ. אך חרף חומרת האירוע, אין בו כדי להטיל צל על מינויו של גנץ לתפקיד הרמטכ"ל.

זאת מפני שבמקרה של מדחת יוסוף, אין מדובר בטעות בשיקול דעת מבצעי, אלא בקונספציה מדינית שגויה. השגיאה הקונספטואלית היתה ההימנעות מלהתייחס לרשות הפלשתינית כאויב, גם כאשר כל הסימנים העידו על כך.

אולם אין זו קונספציה של אוגדונר בלבד. זו קונספציה מדינית של הדרג המדיני, שצה"ל כפוף לו. ובשרשרת הפיקוד של צה"ל עמדו מעל גנץ אלוף פיקוד ורמטכ"ל. כולם, מראש הממשלה ועד אליו, נושאים באחריות להחלטה, אחריות גדולה משלו.

בכלל, כאשר בוחרים אדם לתפקיד הרמטכ"ל, הוא נבחן על מכלול פעילותו בצה"ל, כלוחם וכמפקד, לאורך השנים.

גנץ התגייס לצה"ל ב-1977, ו-34 שנות שירותו הן שנים של תרומה אדירה לביטחון המדינה, והוא עשה זאת בתפקידים רבים, שאותם מילא בהצלחה ובהצטיינות. אין אדם שאינו שוגה, וודאי ש-34 שנות עשייה אינטנסיבית אינן יכולות להיות חפות מהחלטות שגויות, מכישלונות ומליקויים בהפעלת שיקול דעת. אין לי ספק שאין זו השגיאה היחידה שעשה גנץ במהלך השנים, כמו שאין ספק שאין מועמד לתפקיד שחף משגיאות מסוג זה. אך בכל מקרה, מאזן פעילותו הביטחונית רבת השנים יעיד הרבה יותר על חיי אדם שניצלו בזכות פעולתו והחלטותיו.

מעבר לכך, כניסתו של גנץ לתפקידו מחייבת לשים קץ למחול השדים סביב מינוי הרמטכ"ל. הנזק המצטבר לביטחון ישראל מהנבירה האובססיבית בעברו של כל מועמד כדי למצוא סיבות לפסול אותו הוא נזק נורא.

זה התחיל באלוף גלנט, נמשך בעתירה ההזויה לבג"ץ נגד האלוף נווה, ודומה שמעתה כל מינוי ילווה בעתירות לבג"ץ. הטרנד הזה מכרסם במשילות, פוגע ביכולת הממשלה לקבל החלטות ומקעקע את הדמוקרטיה ואת הביטחון.

דווקא עם כניסתו של גנץ לתפקיד יש להביט אל העתיד ולהבין כי אסור להפוך את הכשלת מינוי גלנט לתופעת קבע. ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו למנות את גנץ - זה תפקידם, זו אחריותם.

מהיום יש לכבד את החלטתם ולשים קץ לטלטלה המיותרת והמזיקה שעברנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו