ראה גמר חד-צדדי

1. פעם, כשהתכוננת למשחק מול מכבי ת"א, המוטו שלך היה להגיע לסוף הרבע השלישי בפיגור של 6 נקודות, כדי להכניס את הצהובים ללחץ בדקות ההכרעה. היום, כולם עסוקים במי יצלח את הרבע הראשון בשלום. נתניה הצליחו לחזור ממינוס 13 ברבע הראשון ולגמור את עשר הדקות הראשונות בתוצאה סבירה (22:14). מבחינה מנטלית, ברור לי שהדברים שנאמרו על הספסל של נתניה בין הרבעים היו חיזוקים ועידודים של "השד לא נורא כל כך והצלחנו במה שדיברנו עליו בימים האחרונים". אלא שבנתניה שכחו שיש עוד שלושה רבעים לשחק, והמשחק נגמר בריצת 0:17 ברבע השני.

2. בימים האחרונים באים כולם בטענות לנתניה ש"התגנבה" לגמר, אבל שוכחים שהיא עברה בדרך את הפועל ירושלים בחוץ והפועל ת"א באווירת חוץ, ושמדובר בקבוצה אחרי שנת שיא שחסרה כל העונה את הישראלי הבכיר שלה, אורי יצחקי. עדות להיעדר הכיוון ראינו אתמול כאשר ליאור שגב, אחרי שבוע בקבוצה, כבר עלה בחמישייה. מבחינה מקצועית מדובר בהחלטה נכונה של הוספת מוליך כדור מול הבולדוגים של מכבי, אבל אין תחליף לחיבור ולכימיה הקבוצתית שהיו אמורים כבר להיות בשלב הזה של העונה.

3. צריך לתת את הדעת גם על תופעת גיא פניני. ככל שהמשחק יותר חשוב, לחוץ ומתוח, הוא מעלה את התפוקה שלו, ולצד אחוזי הקליעה המדהימים לשלוש - מוסיף הבנת משחק גבוהה ומסירה יעילה פנימה. גם מבחינה הגנתית הוא לא מפחד משום משימה: הוא לא היה אמור לשמור את בנקס, אבל בגלל ציוותם של שגב וברנר הוא קיבל אותו ומנע ממנו את הכדור והחדירה בעבודה נהדרת. פניני הפך העונה לבורג חשוב במכונה, במיוחד במסגרת הישראלית.