ליברמן משחק לידי ארדואן

בוועידת דאבוס בינואר 2009 החל ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, באופן עקבי ושיטתי בהסלמת יחסי ארצו עם ישראל. השיא היה במהלך ביקור שקיים לאחרונה בלבנון, שם הרחיק לכת עד לאיום במלחמה עם ישראל אם זו תתקוף את עזה או את ארץ הארזים. מה הפלא ששר החוץ שלו, אחמט דבוטוגלו, דיבר שלשום באיסטנבול על "רצונה של טורקיה לעשות שלום עם ישראל", כאילו אנחנו כבר במלחמה.

הרטוריקה של הנהגת טורקיה הפליגה הרבה יותר רחוק מהמרמרה. השאלה היא אם ישראל צריכה להצטרף לחגיגת המילים הבוטה והמאוד לא דיפלומטית הזו. האם גם בישראל יש הרואים ביחסי ישראל-טורקיה נושא פנים יותר מאשר חוץ? עד אתמול היה ברור שארדואן מנצל את הנושא הפלשתיני ותוקף את ישראל גם מסיבות אלקטורליות. האם גם בישראל-

טורקיה משחקת משחק מאוד לא ברור: מצד אחד היא מצהירה כי היא פועלת למען עולם, או לפחות אזור, נטול עימותים (תיאוריית אפס הקונפליקטים), אך מצד שני מסתכסכת בצורה גסה ולא חכמה עם אחד השחקנים הקריטיים בסכסוך - ישראל. אפילו אסד קרא לטורקים להתמתן.

אנקרה ייצבה את יחסיה עם ישראל במצב משברי, ברמות משתנות, כשהיא זו שקובעת את העוצמות. הקשר בין המדינות הפך ללא ספק לא-סימטרי, ואת זה ירושלים לא צריכה לקבל. בדיוק כפי שהיא לא צריכה להתנצל על אירועי המשט - כי הרי מי התגרה במי בסיפור הזה-

המרמרה הגיעה אתמול לנמל איסטנבול ואנחנו ראינו את עשרות האלפים שבאו להריע לה. לא ראינו את עשרות האלפים שלא באו. בשבוע שעבר ביקרתי באיסטנבול. בשכונה פאטי הדתית שמעתי דברים קשים נגד ישראל, באזור המערבי שבו שוכנת כיכר טקסין שמעתי בדיוק את ההפך. קל לדעת מאיזה אזור הגיעו לנמל המפגינים אתמול.

טורקיה מחפשת היום כיוון. ארדואן כנראה ימשיך הקיץ לקדנציה שלישית לא כי שכונת פאטי חזקה מכיכר טקסין, אלא פשוט כי אין לו אופוזיציה. טורקיה היא לא איראן, וארדואן, גם אם עבר את הגבול, אינו אייתוללה. מותר לקוות לשיפור עתידי ביחסים, אם לא עם ארדואן לפחות עם יורשו. המילים הקשות של ליברמן אתמול נגד ראש הממשלה הטורקי רק מחזקות את ארדואן. האם זה באמת האינטרס של ירושלים-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו