גבעתי בטעם של פעם

כמה אנשי רוח וצלצולים עדיין לא נרגעו מהפקודה של מח"ט גבעתי שהזכיר את היושב במרומים. הם מתגעגעים לגבעתי של מלחמת השחרור, של המח"ט שמעון אבידן. איפה צה"ל של פעם, שאלו הנחום־ברנעים, כאשר בצה"ל לא היו יותר מדי קצינים דוסים.

כן, איפה הם אותם ימים מאושרים שבהם אי אפשר היה להיות קצין בלי פנקס אדום.

לאור כל זאת, יש טעם לחזור אל הפקודות שקיבלה פעם חטיבת גבעתי, בימים שעגולי המשקפיים מתגעגעים אליהם, ימי 1948. קראו לזה אז "דף קרבי".

הנה למשל‫, אחת מפקודות היום של אותה גבעתי מ־48': "סביבך חייל, בורקות עיניהם המטומטמות של כלבי הנילוס. היאורה כלבים! היאורה... באהבה לחץ על ההדק - לשחוט, לשחוט!"

או‫, למשל‫, ציטוט מפקודה נוספת: "כלבי אנגלו־פארוק תחת גלגלינו... פרצו עכשיו קדימה! ולפתע היתה רכה האדמה, גופות! עשרות גופות! עשרות גופות תחת גלגליהם, נרתע הנהג, בני אדם תחת גלגליו!... אל רתיעה... כלבי רצח דינם דם"!

ומתוך פקודה נוספת מאותם ימים שמיוסרי המבט מתגעגעים אליהם: "נקרע את האויב קרעים קרעים... לבערם... בלהב הכידונים... ויקום העם ויקרא נקם. הניצחון על גופו של האויב תלוי בחודו של כידון. כי צדיק הכידון ומותר הדם". 

וציטוט אחרון (יש עוד הרבה): "האדמה הקדושה של יהושע בן נון וכובשי כנען... בפראות שלוחה בערו שדות פלשת וקמת פלישתים... פלישתים נסו מזעם השמשונים... היאורה, כלבי מצרים, היאורה... נינו של פרעה, לא יבוא לאסוף גלליו... את מכת הדם תלמדו מאיתנו... צאצאי משה מכים... אל מכת הדם הגדולה".

עוד הערה: מי שחיבר את היצירות הללו, שאליהם מתגעגעים עגולי המשקפיים, היה המשורר אבא קובנר, מי שהיה באותם ימים קצין התרבות של גבעתי. "הפוליטרוק", במונחי הימים ההם. קובנר, חשוב לציין, לא היה דוס, אלא הגיע דווקא מתנועת "השומר הצעיר".

אז מה, המח"ט של היום מעורר געגועים לגבעתי של פעם? אולי בכל זאת עדיף וינטר הדוס?

הערה לוועדת האו"ם

יו"ר הוועדה לבדיקת הפשעים של ישראל בעזה, אנטישמי עם תעודות, אמר שאינו מבין למה ישראל לא מוכנה לשתף פעולה עם הוועדה שלו. ובכן, אצלנו במזרח התיכון לא בריא להיות משתפי פעולה.

געגועי עגולי המשקפיים

בשבוע שעבר עסקה כתבתו של נדב שרגאי בפרשנים שממלאים את המסכים בשלל עצות - גם אחרי שהמציאות הוכיחה שאין להם צל של מושג על מה הם מדברים.

כך למשל, מי שהיה יו"ר מרצ, רן כהן, נאם בכנסת ערב ההתנתקות והטיח בזלזול אופייני: "נאמו כאן אנשי הימין ודיברו על הקסאמים שיעופו משם לכאן. אני אומר לכם, מי שרוצה לחוס לא רק על שדרות אלא גם על אשקלון - צריך להבין: אם לא נצא מרצועת עזה, בתוך שנתיים־שלוש, אולי שנה, הטווח יגיע לאשקלון".

היום כהן מפרשן, באותה נחרצות (בטלוויזיה וב"הארץ", איך לא). גם עכשיו הוא יודע מה צריך לעשות, ושהימין תמיד טעה.

או נחמיה שטרסלר, מכוכבי "הארץ", שערב ההתנתקות פירשן: "הם (הפלשתינים) צריכים למלא במהירות את חוף הים של עזה בשורה של מסעדות חומוס ודגים... חוף עזה ייהפך ללהיט הכי גדול בישראל... יתחוור לכל ישראלי, שאם נותנים לפלשתינאים את המגיע להם - אפשר לחיות איתם בשלום ובשיתוף פעולה... ואז אולי כדאי להעתיק את המודל המוצלח הזה גם קצת מזרחה, לעבר הגדה"?

נגיד ככה: הפרשנים הללו, ולא מעט אחרים, מובילים אותנו לאגדת עם המסופרת מאב לבנו ומאם לבתה אי שם בהרים הנישאים שבין חדרה לפרדס חנה. זה הולך ככה: אחד נכנס למסעדה בפרדס חנה והתיישב. הוא שם לב ששכנו יושב מול קערת סלט, בוהה בה, ואינו טועם.

"למה אתה לא אוכל את הסלט", שאל אותו.

ענה הסועד הוותיק יותר: "אי אפשר לבלוע את הסלט, זה ממש בלתי נסבל".

הסועד החדש התקרב לוותיק ואמר: "תן לי לנסות לטעום. זה בסדר מצידך"?

"בסדר", ענה הוותיק.

החדש נטל את קערת הסלט, תקע בתוכה את מזלגו, וטעם. "נראה לי בסדר גמור", אמר.

הוא המשיך עד שגמר את כל קערת הסלט. "אני לא מבין מה לא בסדר בסלט הזה", אמר.

ענה הסועד הוותיק: "גם אני הרגשתי ככה עד שהקאתי את כל הסלט בחזרה לקערה".

החדש שמע את הדברים - ומייד הקיא גם הוא את הסלט.

אמר לו הוותיק: "אמרתי לך, אי אפשר לבלוע את זה".

הערה בעניין המו"מ

הרשת מלאה בחכמולוגים שמכריזים כי הם מאמינים לחמאס יותר מאשר לממשלת ישראל. ובכן, איך להגיד את זה בעדינות? ובכן, אי אפשר להגיד את זה בעדינות: מי שמאמינים לחמאס, אם אתם יהודים, ובכן, לפי החמאס, אתם בני קופים וחזירים. 

וגם שאלות על המו"מ

1. למה מגחכים על דרישת החמאס למסור את שמות הסוכנים של ישראל ולא אומרים מילה טובה על זה שבתמורה נקבל את רשימת שמות 72 הבתולות של מי שיהפוך לשאהיד לאחר העברת הרשימה?

2. ולמה לא אומרים מילה טובה על כך שכדאי להיענות ולתת להם את שמות הסוכנים. ככה הם יהיו אלה שיחסלו את מוחמד דף ואיסמעיל הנייה?

3. למה מתלוננים על הדרישה של החמאס שיבנו להם שדה תעופה ואף אחד לא שואל את הילארי קלינטון, "אבל אמרת שאין להם שטחים פתוחים"?

4. למה רותחים על דרישת החמאס להקים נמל ימי ולא אומרים מילה טובה, שמי שיתכננו את הנמל יהיו המהנדסים של אולמי ורסאי וגשר המכביה?

ועוד געגועים

בשנת 1982 יצאה ישראל למלחמת לבנון הראשונה. אריאל שרון היה אז שר הביטחון וצה"ל הגיע לתוך ביירות (עיר יותר גדולה מעזה). בין השאר ניסו להמליך על לבנון את בשיר ג'מאייל, שהיה הרבה יותר נוח לישראל. השמאל הישראלי ראה בכך שחצנות: להמליך על מדינה זרה שליט שנוח לנו, בלי קשר לשאלה מה רוצים התושבים.

כל זה לא קשור לניסיון של אותם אנשי שמאל היום להמליך על העזתים את אבו מאזן - אחרי שרוב עצום מהם הצביע בעד החמאס. אין שום קשר. 

קיר תמך

אירגון אירופי של קווירים הודיע השבוע על תמיכתו בחמאס. לזכותם ייאמר שהיה להם מספיק שכל כדי להודיע על התמיכה ברשת, ולא לנסוע לעזה של החמאס כדי למסור אישית על התמיכה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו