לומדים על ז'בו

בשבוע שעבר פורסם כי משרד החינוך ינהיג תוכנית לימודים חדשה בנושא פועלו ומורשתו של סבי, שעל שמו אני נקרא. בשולי יוזמה מבורכת זו צוטט שר החינוך לשעבר מר יוסי שריד, שאמר כי כבר בתקופת כהונתו כשר החינוך נכלל ז'בוטינסקי בתוכנית הלימודים, ואז לא התאפק והוסיף אזהרה מפני מגמתיות בתוכנית הלימודים החדשה באומרו: "יש לו מקום, הוא דמות מעניינת. הבעיה היא שהכל משועבד לאותו כיוון ולאותה מגמה. כשמדברים על ז'בוטינסקי, צריך גם לבדוק איפה עומדים אישים אחרים בתוכנית הזאת, כמו בן-גוריון ושרת".

האמת היא שהופתעתי מהפתיחות שמגלה שריד באתגר שהוא מציב למשרד החינוך. בעניין זה שריד צודק מאוד. אכן, יש לבצע השוואה כזו - ולהלן שרטוט ראשי הפרקים שהייתי מציע למשרד לצורך זה.

* * *

הפרק הראשון להשוואה הוא הקמת הגדודים העבריים בידי ז'בוטינסקי וטרומפלדור.

ז'בוטינסקי הצליח, בניגוד לכל הסיכויים, להשיג הסכמה של ממשלת בריטניה, באמצע מלחמת עולם רצחנית לחיים ולמוות, להקים גדודי צבא בעלי סממנים ציוניים במסגרת הצבא.

יוסף טרומפלדור אירגן את המסגרות במצרים. במסגרת זו יזמו דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי את הקמתו של אחד משלושת הגדודים שאליו הצטרפו. רק בגלל ההצלחה להקים את הגדודים כמסגרת יהודית קיבלו היהודים את הכרת חבר הלאומים, פה אחד, בזיקת היהודים לארץ ישראל (כולה) ובזכותם לכונן בה מחדש את מדינתם.

למעשה, זו התשתית המשפטית שעליה מתקיימת זכותנו זו עד היום.

הפרק השני להשוואה קשור לקונגרס הציוני ה-17 שכונס בשנת 1931, כאשר הרוחות עוד סערו עקב הכישלון הצבאי והמדיני להגן על זכותנו על הארץ בכל הקשור למחדל מאורעות תרפ"ט. המחדל הביא למחיקת הקהילה היהודית העתיקה שישבה בחברון במשך מאות שנים, להרס עד היסוד של יישובים עבריים רבים (בהם באר טוביה, חולדה, מוצא, הר-טוב, כפר אוריה ועוד) ולכרסום במימוש הזכויות המוקנות ליהודים מכוח החלטת חבר הלאומים על ידי הבריטים. ז'בוטינסקי דרש שהקונגרס יחליט שמטרת הציונות תוגדר כך: הקמת מדינה עברית, ששפתה עברית, מוגנת בידי צבא עברי, בארץ ישראל.

* * *

מולו התייצב בן-גוריון, אשר קבע: "...לא נשלים עם שלטונה של קבוצה לאומית אחת על רעותה, לא עתה ולא בעתיד. אף אין אנו מקבלים את סיסמת המדינה היהודית שמשמעותה, בסופו של דבר, שלטון היהודים על תושבי הארץ הערבים". הוא אף הוסיף: "...אנו שוללים שלטון שלנו על הערבים גם כאשר ישתנו יחסי הכוחות בארץ לטובתנו, כתוצאה של ההתפתחות הדינמית הקשורה בעלייה יהודית". בן-גוריון אף כתב דברים ברוח זו באותה תקופה.

הפרק השלישי להשוואה טמון בתקופה שקדמה להשמדת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. בעוד שז'בוטינסקי רתם את כל כוחה של תנועתו למאמץ לקיים עלייה בלתי לגלית לארץ, שתציל יהודים מהתופת שאותה חזה בדייקנות מצמררת, תנועתו של בן-גוריון נמנעה לחלוטין מלפעול בכיוון זה. התנועה הרוויזיוניסטית הצליחה, בסופו של דבר, להציל מהתופת כ-20 אלף יהודים.

ואז נפטר סבי, ב-1940, ומכאן לא ניתן להשוות עוד את כושרם לנתח מצבים ואת יכולתם לבצע מהלכים.

* * *

למזלנו, בן-גוריון התעשת בתהליך שהחל שנתיים אחרי מות סבי, בוועידת בילטמור, דרש מדינה ושינה לגמרי את תפיסתו המדינית. למעשה, הוא החל ליישם את דרכו של ז'בוטינסקי, אשר לה התנגד בתוקף לפני כן. זו גדולתו ורק בגלל זה יש לנו היום מדינה עברית, ששפתה עברית, מוגנת בידי צבא עברי בארץ ישראל.