תקווה מעורבת בספקנות

פתיחת השיחות הישירות בין ישראל לפלשתינים בחסות האמריקנים לוותה בתחושה, לפיה "בסרט הזה כבר היינו". כאילו כל הכבודה שנסעה חמושה במצלמות ובמכשירי הקלטה יכלה להשאיר את הציוד בבית. שימוש בסרטי ארכיון היה משרת את דיווחי התקשורת היטב. כבר היתה לחיצת יד ונשמעו דיבורים, ותמיד יש הזדמנות היסטורית חסרת תקדים לעשות שלום, אבל בסוף הוא מתעתע.

בנימין נתניהו היה לבבי מאוד כלפי אבו מאזן, והדאגה שהובעה לאחר מכן במועצת יש"ע עלולה להכביד עליו מבית, אבל רק סייעה לו בשעות האחרונות של המסע בוושינגטון. בפומבי נקט עמדה של דקירה עדינה, ונענה באותו מטבע מפי אבו מאזן, אבל המנהיג הפלשתיני עשה כן בחמיצות. במתכוון, או מפני שלא עמד בו כוחו להתגבר על נטיות ליבו.

אזכור נאום בר-אילן והמונח "ריבונות" בהקשר לפלשתינים הם אמירה ברורה בזכות הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים". אך נתניהו מנוסה בטקטיקה של תורת המשחקים, שמלמדת כיצד לנהל משבר ולאו דווקא לפותרו. זה טוב לפתיחה ולהסברה במערב, ואין בכך כדי למנוע משברים לאורך כל הדרך.

האווירה ששררה בוושינגטון נתנה את אותותיה גם במחלוקת הפומבית. נתניהו בחר בנושא האלגנטי ביותר, שמסתכם בהגדרת ישראל כמדינת העם היהודי עם שיווי זכויות לכל מיעוטיה, ואבו מאזן הגיב כי הפלשתינים כבר הסכימו לכך והיפנה את הישראלים למה שנאמר על מדשאת הבית הלבן לפני 17 שנים פחות עשרה ימים. זה היה הטקס שאישרר את הסכם אוסלו.

השאלה החוזרת וצצה באורח מייגע, אם נתניהו ואבו מאזן מסוגלים לקפיצה הנחשונית המצופה מהם, אינה יכולה להיענות בשלב כה מוקדם ברצינות הראויה. המארחים בפיסגת וושינגטון הבטיחו להתאמץ מאוד, אבל הדגישו את אכזבות העבר. מכאן גם הסכמת כל שלושת הגורמים המעורבים במשא ומתן לחתור להסדר הקבע הסופי בתוך שנה, אבל בתוספת הערה חשובה כי הם חותרים להסכם מסגרת בלבד. כך מקווים גורמים המעורבים במשא ומתן להציף מחדש בשעת משבר חריף את הסכם הביניים, שבמסגרתו צץ הרעיון לכונן מדינה פלשתינית בגבולות זמניים.

בסופו של דבר מכרו שלושת הגורמים המעורבים באירוע ההשקה תקווה מעורבת בספקנות. בסיבוב שייערך בעוד שבועיים האווירה תהיה כבר אחרת, מזרח-תיכונית. לא ברור אם ניתן להגיע להסכם ישראלי-פלשתיני. ברור כי אם ניתן להגיע לכך, אי אפשר לפסוח על המשברים הזועמים שבדרך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו