תקווה מעורבת בספקנות | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
תקווה מעורבת בספקנות

תקווה מעורבת בספקנות

, עודכן

פתיחת השיחות הישירות בין ישראל לפלשתינים בחסות האמריקנים לוותה בתחושה, לפיה "בסרט הזה כבר היינו". כאילו כל הכבודה שנסעה חמושה במצלמות ובמכשירי הקלטה יכלה להשאיר את הציוד בבית. שימוש בסרטי ארכיון היה משרת את דיווחי התקשורת היטב. כבר היתה לחיצת יד ונשמעו דיבורים, ותמיד יש הזדמנות היסטורית חסרת תקדים לעשות שלום, אבל בסוף הוא מתעתע.

בנימין נתניהו היה לבבי מאוד כלפי אבו מאזן, והדאגה שהובעה לאחר מכן במועצת יש"ע עלולה להכביד עליו מבית, אבל רק סייעה לו בשעות האחרונות של המסע בוושינגטון. בפומבי נקט עמדה של דקירה עדינה, ונענה באותו מטבע מפי אבו מאזן, אבל המנהיג הפלשתיני עשה כן בחמיצות. במתכוון, או מפני שלא עמד בו כוחו להתגבר על נטיות ליבו.

אזכור נאום בר-אילן והמונח "ריבונות" בהקשר לפלשתינים הם אמירה ברורה בזכות הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים". אך נתניהו מנוסה בטקטיקה של תורת המשחקים, שמלמדת כיצד לנהל משבר ולאו דווקא לפותרו. זה טוב לפתיחה ולהסברה במערב, ואין בכך כדי למנוע משברים לאורך כל הדרך.

האווירה ששררה בוושינגטון נתנה את אותותיה גם במחלוקת הפומבית. נתניהו בחר בנושא האלגנטי ביותר, שמסתכם בהגדרת ישראל כמדינת העם היהודי עם שיווי זכויות לכל מיעוטיה, ואבו מאזן הגיב כי הפלשתינים כבר הסכימו לכך והיפנה את הישראלים למה שנאמר על מדשאת הבית הלבן לפני 17 שנים פחות עשרה ימים. זה היה הטקס שאישרר את הסכם אוסלו.

השאלה החוזרת וצצה באורח מייגע, אם נתניהו ואבו מאזן מסוגלים לקפיצה הנחשונית המצופה מהם, אינה יכולה להיענות בשלב כה מוקדם ברצינות הראויה. המארחים בפיסגת וושינגטון הבטיחו להתאמץ מאוד, אבל הדגישו את אכזבות העבר. מכאן גם הסכמת כל שלושת הגורמים המעורבים במשא ומתן לחתור להסדר הקבע הסופי בתוך שנה, אבל בתוספת הערה חשובה כי הם חותרים להסכם מסגרת בלבד. כך מקווים גורמים המעורבים במשא ומתן להציף מחדש בשעת משבר חריף את הסכם הביניים, שבמסגרתו צץ הרעיון לכונן מדינה פלשתינית בגבולות זמניים.

בסופו של דבר מכרו שלושת הגורמים המעורבים באירוע ההשקה תקווה מעורבת בספקנות. בסיבוב שייערך בעוד שבועיים האווירה תהיה כבר אחרת, מזרח-תיכונית. לא ברור אם ניתן להגיע להסכם ישראלי-פלשתיני. ברור כי אם ניתן להגיע לכך, אי אפשר לפסוח על המשברים הזועמים שבדרך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו