מה רוצה סוריה

לאחרונה, כפי שקורה מעת לעת, נשמעות קריאות בעד דיבור עם אסד. הסופר איל מגד אף טען כי המלחמה הבאה תהיה עם סוריה, והפשע, לדבריו, הוא שלא מונעים נפילה של טילים ונפגעים רבים. לכן צריך לדבר עם אסד, ועכשיו.

מגד ודומיו בנושא יוצאים מתוך הנחת יסוד שאסד מעוניין בשלום ורוצה למנוע מלחמה, ואם לא ננצל את ההזדמנות, לא תהיה למסכן ברירה אלא לתקוף אותנו. אך אין ניסיון לטרוח לנסות ולאשש את ההנחה המובלעת בגישה זו. לצער כולנו, העולם שאנו חיים בו היה נפלא אילו החיים היו תמימים כל כך כמו הנחה בלתי מבוססת זו.

אבל מה לעשות, המציאות מכוערת בהרבה מהעולם האוטופי שהנחת היסוד של מגד ניזונה ממנו. לדוגמה, ד"ר גיא בכור מציג בכל הזדמנות הנחה אלטרנטיבית, הרבה פחות תמימה והרבה יותר מכוערת, ולפיה אסד אינו מעוניין בשלום אלא במים של אזרחי ישראל.

סוריה נמצאת בעיצומו של משבר מתמשך שהוא תוצאה של רפורמות אגרריות שכפה משטר הבעת' ב-40 השנים האחרונות על החקלאים, כדי להגיע להסבת גידולי שדה מסורתיים חסכוניים במים לגידולים זוללי מים כמו כותנה. התוצאה היתה דלדול מקורות המים בסוריה עד כדי אסון אקולוגי. האסון החמיר, שכן עם גידול המחסור במים העלימו השלטונות עין מחפירה פיראטית של בארות בידי האיכרים, וזאת כדי לעמוד במכסות הייצור החקלאיות. התוצאה - המלחה גוברת של מי התהום.

המחסור החמיר ללא שאת כאשר הטורקים בנו על נהר הפרת סכר ענק (הנקרא על שם כמאל אתאטורק). מילוי הסכר, שיארך שנים אחדות, הפסיק בבת אחת את אספקת המים החיים לכל האזורים החקלאיים המסורתיים. עקב כך נטשו איכרים רבים את מקורות פרנסתם - מקורות שעליהם התקיימו משפחותיהם מאות שנים, ונדדו לפרברי הערים הגדולות, שם הם גרים בחוסר כל וללא עתיד. תופעה זו היא איום ישיר על משטרו של אסד ועל חיי משפחתו.

אסד מקווה שיוכל לשים יד על מקורות המים של ישראל, כלומר הבניאס והכנרת. במקרה כזה הוא לא יהסס לשאוב מהם ללא שום התחשבות במצבם, ממש כפי שעשה שלטונו למקורות המים בסוריה, וייתכן שכוונתו ליישב ברמת הגולן, בכפייה, את כל האיכרים שנטשו את אדמותיהם בסוריה. המטרה: להרחיק את האיום החברתי-פוליטי על שרידותו מפרברי דמשק.

זו בדיוק הסיבה שבגללה נכשל המשא ומתן המדיני בין אסד האב לבין אהוד ברק כשהיה ראש ממשלה. ברק הסכים למסור לו את כל רמת הגולן, אך עד עשרה מטרים ממזרח לקו המים של הכנרת - מה שמנע ממנו ריבונות על הכנרת וזכות חוקית לשאוב ממנה מים. גופי המודיעין האמריקני הניחו על שולחן נשיא ארה"ב כבר לפני עשור תחזית, ולפיה מחסור במים יהווה עילה לפרוץ מלחמות בתחילת המאה ה-21. אסד מבין שישראל לא תיתן לו את המים שלה, והוא שוגה באשליות שיוכל לשדוד אותם בכוח מישראל.

עכשיו ברור מדוע אסד משמיע מנגינות שלום בתקשורת המערבית בעודו מטפח את מפקדות הטרור ומאפשר אספקת נשק איראני לחיזבאללה, תוך כדי שימוש בטריטוריה סורית. הוא מקווה לגייס לטובת הישרדותו שופרות תעמולה, ובהם פובליציסטים ישראלים שיעשו בשבילו את העבודה - כרסום בכוח העמידה שלנו בהגנה על המים, וזאת כשלב הראשון במלחמתו להשתלטות עליהם.

אלמלא גילה אז אהוד ברק אחריות לאומית היינו מוצאים עצמנו, חלילה, במצב שבו לא ניתן לספק מי שתייה בכמות מספקת לאזרחי ישראל. לכן דווקא מנהיג אחראי חייב למנוע זאת בכל מחיר.