להיזהר מקן הצרעות
שלושה אלופים במיל', איתן בן אליהו, יואב גלנט ויעקב עמידרור, התדיינו אמש באולפנה של יונית לוי בערוץ 2 באפשרות לכבוש את רצועת עזה במערכה יבשתית. עמידרור שכיהן תקופה ארוכה בראש המועצה לביטחון לאומי וגילה סממני מתינות חזר (או לא שינה) את דעתו כי נחוצה תקיפה של חטיבות הרגלים. קיימת אפשרות כי בסופו של דבר יתגלגל מבצע "צוק איתן" לנקודה זו.
צריך לקוות כי נתניהו, יעלון וגנץ מזינים את האפשרות שאכן תהיה פעילות יבשתית. איום כזה מעניק עוצמה לישראל גם אם אינה מממשת אותו. בדיוק כפי שהאיום שיזמו נתניהו ואהוד ברק לתקוף באיראן מילא תפקיד חשוב בבניית מצור הסנקציות על טהרן. אך האם באמת לחדור לקן הצרעות? לא באיראן, לא בעזה. הזיכרון בוגד ברבים. ביום השישי למלחמת לבנון השנייה החודש לפני 8 שנים, שהפכה לתבוסה, היתה לציפי לבני הצעה לצאת מנתיב האש. היא התחננה בפני ידידיו של אהוד אולמרט, שיסדירו לה, שרת החוץ, פגישה עם ראש הממשלה שלה. הוא חמק ממנה והציע שתיפגש עם ראש לשכתו. אפשר שמצטער על כך עד היום.
לאחר מכת הפתע שפתחה את עופרת יצוקה בשלהי 2008 וכמה ימי תקיפות, ביקשו ברק וגבי אשכנזי לחדול מהמערכה. אולמרט לא רצה לשמוע. ההישג הראשוני הותיר רישום לזמן רב, אבל המשך הירי הסתיים במפולת בזירה הבינלאומית ובדו"ח גולדסטון. מבצע "עמוד ענן" בשלהי 2012 היה מוצלח מהם. חמאס הוכה, צה"ל לא נפגע. כל מי שהבטיח לחסל את חמאס ידע בליבו כי ההישג נועד מראש להיות מוגבל.
אמש הבטיח נתניהו יד ברזל כלפי חמאס, ולמרות האכזבה של פרשני ערוץ 2 נהג נכון כשנמנע מלפרט ברבים כיצד תימשך הפעילות. צה"ל יצא למבצע "צוק איתן" מצויד במידע רב. הוא תקף בהיקפים גדולים מאשר ב"עמוד ענן" שהשיג בפני עצמו תוצאות טובות במחיר נמוך. הצבא נתקל בשתי בעיות, שנזכרו שלשום במאמר מאת ראש אמ"ן הקודם עמוס ידלין: חמאס הפיק לקחים והתחפר מתחת לאדמה, ובמידה מסוימת קשה יותר לחיל האוויר להגיע אל משגרי הרקטות; ולפי שעה הממשלה אוסרת על סוג מסוים של פעילות צבאית מסיבות מדיניות-תעמולתיות-הומאניות, והדבר מאט או מונע פגיעה במבנים המאכלסים את בתי המלאכה שמייצרים רקטות.
נכון לעכשיו מבצע "צוק איתן" מתנהל כסדרו ובעוצמה, ואין עדיין צורך בהסתבכות הכרוכה במערכה יבשתית. לכן הצעה למערכה יבשתית כוללת לא עלתה אמש בדיוני הקבינט כיוזמה לביצוע. רק הרהורים בהקשר למהלך חלקי מאוד, ורק אם יתעורר צורך דחוף.