ממתנים את הסגר, גישה חכמה

ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר באופן קבוע כי האויבת העיקרית של מדינת ישראל היא איראן. לאיראן יש היכולת לגרום לישראל נזק כבד, והיא מכריזה על רצונה להסב לנו נזק חדשים לבקרים. הרצון והיכולת האיראנית הם שילוב מסוכן, שברמות הקיצוניות שלו מסכן את עצם קיומנו. בעת הזו יש לעסוק במשימה המרכזית הזו, כלומר להסיר את האיום האיראני באופן נחרץ ביותר.

ממשלת נתניהו מפעילה, מאז נבחרה, לחץ בלתי פוסק על חמאס בעזה, וזאת במגמה לשחרר את גלעד שליט ומתוך רצון למנוע מחמאס את יכולת ההצטיידות בנשק ובתחמושת שעשויה לשנות את עוצמתו באופן שיסכן משמעותית את תושבי דרום הארץ.

אך עתה, ככל שהזמן חולף ואיראן מתקרבת לפצצה הגרעינית, יש צורך הולך וגובר לייצר קואליציה חזקה נגד איראן. רק קואליציה כזו תאפשר, בסופו של דבר, התקפה על תשתיות הגרעין האיראניות. הדרך להתקפה כזו תעבור דרך סנקציות מוגברות מחד גיסא, ואיחוי קרעים במחנה המוכן להתעשת ולהילחם באיראן בעת הצורך מאידך גיסא.

ממשלת ישראל מחויבת לפעול בדרך אופטימלית שגם תחזק את הברית נגד איראן, גם תמנע מחמאס כל אפשרות להצטייד בנשק ובטילים, וכמו כן תקרב את שחרורו של גלעד שליט משבי חמאס.

אלה הסיבות העיקריות לכך שממשלת ישראל החליטה למתן את הסגר על חמאס בעזה. נשאלת השאלה, מהי משמעות המיתון הזה?

***

ראשית, חשוב לזכור כי הסגר על עזה היה חמור והכיל שולי ביטחון רחבים. נתניהו החליט להסיר חלק משולי הביטחון, ועדיין הוא משאיר סגר משמעותי ויעיל שעיקרו - לרצועת עזה לא ייכנסו כלי נשק ואמצעים תומכי לחימה. אמצעים תומכי לחימה כוללים גם מלט לבניית מנהרות להברחת נשק וכל חומר שממנו אפשר לייצר - או שבאמצעותו אפשר להבריח - פגז, טיל, תחמושת וכדומה.

בהחלטה להקל על הסגר נאמר עוד כי במתכונתו החדשה "תיועל מדיניות הכניסה והיציאה של הפלשתינים ועובדי ארגוני סיוע מסיבות הומניטריות ורפואיות". הקלה זו משרתת גישה הומניטרית שכל ממשלות ישראל דגלו בה לאורך כל הדרך.

כך שמה שהממשלה, במאבקה על הביטחון, מנסה לעשות זה לשלב בין הגנה על דרום ישראל לבין תרומה לסלילת הדרך לגיבוש קואליציה חזקה ונחושה מול איראן, וכל זאת תוך רצון לא לפגוע לחינם באוכלוסייה האזרחית בעזה.

איני עד כדי כך תמים לחשוב שאם נבוא לקראת הפלשתינים, מנהיגי מדינות אירופה ישנו את מדיניותם כלפי ישראל. הרי מנהיגי אירופה מודאגים מהמיעוט המוסלמי שהולך וגדל בארצותיהם, וזו אחת הסיבות המרכזיות למדיניותם כלפינו. אפשר אפילו לומר בשפה פשוטה כי הם מפחדים מהמיעוט המוסלמי בארצותיהם פחד מוות כמעט.

אבל אין לי ספק כי אם ישראל תצליח להפחית את הלחץ על עזה בלי לוותר על הביטחון הלאומי שלנו בהקשר זה, נצליח ליטול מעט מהעוקץ התקשורתי המתלהם באירופה נגדנו. בכך נביא לרגיעה זמנית - גם אם לא יציבה - בכל הנוגע לעזה, ותקופת רגיעה זו תקל על ראשי מדינות אירופה, ומדינות אחרות בעולם, להתייצב מול איראן.

***

אלו הן הסיבות שגורמות לי לחשוב כי בשיקול הכללי יש לתמוך בשינוי המוצע בדפוסי הסגר על עזה. שוב, עלינו לעשות זאת לא מתוך שמחה גדולה ולא מתוך ביטחון כי בעזה יפרשו את נכונותנו להקל על הסגר באופן הראוי, ויגיבו במחוות פיוס משלהם. עלינו לעשות זאת מתוך צורך ביטחוני רחב יותר, צורך שעשוי להיות קיומי.

ובנימה אישית יותר: בכל הנוגע לשחרורו של גלעד שליט, יקירנו, אני מקווה שעוד נמצא דרכים אחרות לשחרר אותו משוביו, אף על פי שהדבר לא פשוט בכלל.

הכותב הוא תא"ל (מיל'), יו"ר המכון למנהיגות העתיד בנגב