הצבר האמיתי של הכדורסל

עידו קוז׳יקרו היה סמל לכל מה שטוב בכדורסלן הישראלי, במובנים מסוימים הוא היה השחקן הישראלי של פעם וזה נאמר במובן החיובי של המושג - הוא היה הצבר האמיתי של המשחק.מאחד שלא ניבאו כלום או מקסימום להיות אוהד של גליל עליון הוא בנה קריירה נהדרת.למה השחקן של פעם? כי בניגוד לנתונים שלו בעמדת הסנטר (חוסר בסנטימטרים ובאתלטיות) הוא הוציא את המקסימום ויותר מזה בעזרת חכמה, לב ונשמה. תשאלו את בועז ינאי, איתמר מרזל ואפילו מיקי ברקוביץ׳ איך הם עשו את זה למרות שלא הייתה להם את ה״חבילה המושלמת״ של שחקן כדורסל.

טוב שעידו, אחד שלא שיחק במכבי ת"א, סיים קריירה עם תואר (אליפות עם מכבי חיפה), זה היה סמלי מאוד כמו כל הקריירה של השחקן מלא ההשראה הזה.אפשר לבקר רבות את ההחלטות של חיפה, רק לאחרונה ראינו שתיים כאלה: העזיבה של דני פרנקו והפרישה מהיורוקאפ.הפעם מדובר על מהלך מצוין שלא נאמר מבריק, קוז׳יקרו היה ידוע תמיד כאחד שהוא הרבה יותר משחקן. השילוב של מנהיגות, אינטליגנציה ואכפתיות למקום שהוא עובד בו תמיד היו ערך מוסף. עכשיו כמנהל זה יהיה השילוב הקלאסי של שחקן עבר עם תכונות כאלה במועדון בו הפך לסוג של סמל.

כמו תמיד בחיפה הכל טוב ויפה, אבל לא תמיד יש חופש מלא לעבוד כשהכל מתנהל מארה״ב.תפקידו של עידו יהיה מנהל קבוצה, בחיפה הבינו את מה שהבינו במכבי ת"א עם ניקולה וויצ׳יץ׳ שתפקיד המנהל הוא הרבה מעבר לאדמיניסטרציה. קוז׳י אמור להיות סוג של תואם וויצ׳יץ׳ - מנהל שהוא יותר ממנהל. כל מאמן היה רוצה אחד כמו עידו שהוא גם נכס מבחינה חברתית, הוא ימשיך לעשות את זה בתפקידו החדש והוא יידע בדיוק איך לשמור על חדר ההלבשה.