בין עודד לקטש
החתמתו של עודד קטש בהפועל ת"א מעידה על עובדה אחת ברורה: הנה מאמן שמסוגל לזכות בתארים בקבוצה שציפתה הרבה זמן למאמן מהסוג הזה. מצד אחר נוכח ההתחזקות של ירושלים ומכבי ת"א, התארים רחוקים ובשביל מקום רביעי לא חסרים מאמנים זולים.
הצד של עודד אומר שבניגוד לקודמו, השחקנים ישמחו לבלות עימו במשחק סנוקר סוער לתוך הלילה, ומוסיף שיש מצב לקרחנה מול אנשי ההנהלה, שעברה תקופה קשה בשנים האחרונות. אבל קטש מביא איתו חבילה בסטייל אחר, בטח פחות ראש בקיר מקודמו בתפקיד. אבל אז הסניגור של עודד קם ואומר מה אתם רוצים, מועדון שרוצה לקפוץ מדרגה חייב מאמן רציני עם רקורד מוכח.
הצד של קטש מזכיר לעומת זאת שאולי מדובר בפיצוי על כך שבשנה הבאה הפועל ת"א עדיין לא תשחק בביתה ותנדוד שוב לראשל"צ. הצד של עודד אופטימי ומדבר על אפשרות שתוך שלוש שנים האימפריה עוד תחזור, אבל מהצד של הקטש צריך להבהיר שהוא התווכח ארוכות עם אנשי הפועל על כל גרוש, עד שבסוף לא יישאר כסף לזרים כמו שצריך. ויש כמובן את הצד של עודד, זה שגדל במכבי והתחנך במסורת הצהובה, רך מצד אחר אי אפשר לקחת לו את גביע אירופה ההוא שהביא במו ברכיו הגמורות מול מכבי הגדולה בכל הזמנים.
אז השחקנים שמחים מאוד על בואו של עודד, אבל הקטש צריך לזכור שקודמו בתפקיד החזיק אותם מאוד קצר והוציא מים מהסלע עם סגל מוגבל למדי. ואז בסוף מזכיר לנו העודד שיאללה, כולה כדורסל. ולא רק כדורסל, אלא בליגה הישראלית שנשלטת על ידי מועדון אחד שכולם כפופים למרותו, אז תנו לעשות חיים. מצד אחר הקטש מזכיר שאם יש משהו משותף לו ולאולטראס זה שגם עבורו החולצה הצהובה היא סדין אדום. ואז חושבים על השילוב בין עודד קטש להפועל ת"א ושואלים, מתי בדיוק מתקיים טורניר בנדל?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנועדי רובינשטיין
כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".