גם בישראל- פצצת זמן מתקתקת

בישראל אין שום מוכנות של האוכלוסייה לאירועים שעלולים להתרחש עקב תקלה במאגרי חומרים מסוכנים. לפני כ-25 שנה התרחש בהודו אסון גדול שכונה "אסון בופל", כאשר מפעל כימי של חומרים מסוכנים דלף ו-7,000 איש מתו. הסיבה שכל כך הרבה אנשים מתו היתה כי הם פשוט לא ידעו מה לעשות במקרה כזה.

אותו סיפור עלול להתרחש בישראל. בישראל אין גוף אחד מוסמך לטפל בנושא הזה של חומרים מסוכנים. הפעם האחרונה שבה שמענו על מאגר החומרים המסוכנים במפרץ חיפה היה בזמן מלחמת לבנון השנייה, כאשר באזור נחתו טילים - שלמרבה המזל לא פגעו ישירות במטרה. העובדה שלא קרה עד היום אסון רב נפגעים היא אך ורק נס. כנראה מישהו שומר עלינו, אבל לא כדאי לבנות על זה.

הסכנה היא גם בתאונות. בשנת 2003 היתה סדרה של פיצוצים ושריפות במפעלים הפטרוכימיים במפרץ, והעובדה שהם לא הסתיימו באירוע רב נפגעים גם היא נס. מדובר בעשרות מתקנים המתוחזקים באופן לקוי. ולמרות כל זאת, המידע לא זורם אל הציבור מפני שאנחנו מדינה של שקט מודיעיני. אם היו מספרים את כל העובדות לציבור, הוא היה נלחם כדי שהמאגרים האלה לא יהיו ליד הבית שלו. אם המידע היה זמין יותר, גם הרשויות היו נערכות.

אם לא תהיה כאן התעוררות עלול להיות כאן אסון. אמנם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הקים ועדה בין משרדית לבחינת חומרים מסוכנים אך אני מאוד חוששת שמדובר שוב בעוד ועדה ובמעט מאוד עשייה בפועל. אנחנו לא רואים שינוי ברמת המעשה. אסון בופל והאסון שהתרחש אתמול בארה"ב יכול להתרחש בישראל כבר מחר בבוקר. הסיבה שבישראל הרשויות מעדיפים לפעול בשקט ולא להזהיר את הציבור היא כי הן חוששות מהיסטריה וממחאה של הציבור. אני קוראת לרשויות להכין את הציבור למקרים של תקלות מסוגים שונים באזורים שבהם מוחזקים חומרים מסוכנים ומיד.

הכותבת כיהנה כמנכ"לית הקואליציה לבריאות הציבור

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו