בהתייחסו לאיפול שהוטל על פרטי המו"מ לשחרורו של גלעד שליט, הבטיח בנימין נתניהו כי הממשלה תותיר מרחב של זמן וחופש ביטוי לוויכוח ציבורי נרחב על פרטי העיסקה ומהותה. בהגיע רגע זה יתנהל דיון נוקב וסוער וממשי "לשם שמים". מפני שכל המצדד בעיסקה או שולל אותה אינו יכול לטעון ברצינות כי טענות הצד שמנגד אינן סבירות ואפשריות. בהתניה זו, ההסכם שיושג בין הממשלה לבין ראשי חמאס הוא בבחינת טיוטה אחרונה. אי אפשר להכניס בה תיקונים ושינויים, ואסור לפתוח צוהר כזה. עד אז יכולים הצדדים להמשיך בכיפוף ידיים. עתה מצוי הכדור בידי חמאס. ההצעה הישראלית נבחנה בדיון מרתוני בוועדת שבעת השרים. היא לא חסכה דיונים וכינוסים והתלבטויות, ושקלה את כל ההיבטים. זאת על יסוד מה שקיבלה הממשלה מקודמתה. אהוד אולמרט רקח עיסקה קשה ומרה ושגויה, וברגע האחרון התעשת וסירב לקבלה, אבל הותיר אותה לבא אחריו ללא יכולת תמרון וכמעט ללא גמישות. נתניהו ועמיתיו הפיקו את המרב שיכלו במצב הקשה והגיעו להכרעה אשר נמסרה למתווך הגרמני והועברה לחמאס, שמנהיגיו בעזה אינם חופשיים להכריע ללא טבעת החנק של מנהיגי הארגון שבדמשק. רק שישראל רשאית וצריכה לאמץ טקטיקה של חמאס. כפי שמנהיגיו כפו על ישראל הצעה לשחרר 450 רוצחים וכ-550 מחבלים, ולא סטו כהוא זה מעמדתם נוכח אולמרט ונתניהו, עופר דקל וחגי הדס - הגיע עתה תורה של ירושלים להודיע לאיסמעיל הנייה וחבריו: ההצעה הישראלית בדבר הגליית גדולי הרוצחים הפלשתינים משטחי יו"ש ועזה לחו"ל היא בבחינת "כזה ראה וקדש". כפי שעזה אינה מתווכחת על מספר המשוחררים - כך ירושלים אינה מוותרת על הגליית יותר מ-100 מהם. אם תנאי כזה טרם הועבר, בבקשה למוסרו כנספח למתווך הגרמני. מפני ש"יש גבול", ומפני שחשוב שפעם אחת הסיסמה "יש גבול" תפעל לטובת מדינת היהודים ולא לרעתה.