לא לחזור לימי "אלביון הצבועה"

החוק האנגלי המאפשר לעצור אדם שנטל חלק פעיל בסכסוך מזוין בין מדינות וגורמים אשר אין להם עניין עם בריטניה, התגלגל מאמנה בינלאומית המפצירה בחותמיה לעשות כן. רובן לא שעו לה. אנגליה דווקא נענתה, ובכך הפכה במתכוון או בדיעבד למטרידה סדרתית של הנהגת ישראל.

אהוד ברק הורשה לחזור מלונדון לארץ מפני שהיה שר בעת מבצע עופרת יצוקה, ונותר במעמד זה בעת שהוגשה הבקשה לעוצרו. משה (בוגי) יעלון מדיר את רגליו מן האי. האלוף דורון אלמוג לא יצא מהמטוס שנחת שם מחשש שייעצר. עכשיו גם ציפי לבני, שהיתה שרה אז אבל לא יספה, ולפיכך אין ביטחון שהחסינות מפני מעצר מוקנית לה.

ההנהגה הישראלית חייבת להיזהר, מפני שחרף מחאותיהם של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, לא ברור כלל כי יצליחו לשכנע את ממשלת בריטניה להתערב נגד המעצרים, ואם גם תיאות, ספק אם יש לה מעמד לכפות את דעתה על מערכת המשפט העצמאית בארצה.

יש רק דרך אחת לעשות זאת, והיא לקבוע בפרלמנט הבריטי כי חוקי המעצר האלה "לא שרירין ולא קיימין". באווירה השוררת עתה בלונדון אין סיכוי שהממשלה תאמץ את הצעד הנחוץ. שכן בצביעותה הפכה אנגליה כמעט לבריטניה-אלביון - כדברי הביטוי ההיסטורי המעליב שדבק בה: "אלביון הצבועה" - והיא ניצבת בשורה הראשונה של מדינות ידידותיות-לכאורה אשר בהן מתפתח חרם נגד תוצרת ישראלית ונגד האקדמיה שלה, ועוד היד נטויה.

לא חוק זה או אחר קובע בפני עצמו אלא כשהוא נארג ונארז בצעדים נוספים של ארגונים בעלי אינטרסים, שהממשלה המקומית אינה נחלצת לסכור את דרכם לבית המשפט ולמשק ולאקדמיה ולתקשורת. בתרכובת זו משתלבים גם ארגונים יהודיים ואזרחים ישראלים, שמשמשים "אליבי" למוסלמים באנגליה כאילו המניע לפעילותם אינו אנטישמי. תמיד יש להם יהודי וישראלי בשמאל הקיצוני להסתמך עליו. בבחינת "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו".

לראיה, הממשלה הבריטית מעניקה סיוע כספי נדיב לארגונים ששמו להם ליעד להכביד על ממשלות ישראל, הנוכחית כקודמתה וגם אלה שכיהנו לפני שתיהן. שרק לא ניאלץ לחזור 65 שנים לאחור אל הנוסחאות העבריות נגד בריטניה בתקופה שבה שלטה כאן כממשלת המנדט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו