החלטת ברק

מספרת הגמרא על רבי יצחק. תלמידו האחד רצה שילמד אותו אגדה ותלמידו השני חפץ שילמדו הלכה. משל להם משל על איש אחד ששתי נשים היו לו, אחת צעירה ואחת זקנה. הראשונה היתה מורטת את שערותיו הלבנות למען ייראה צעיר והשנייה את השחורות למען יראה שיבה. לבסוף נמצא קירח מכאן ומכאן.

כך גם שר הביטחון, אהוד ברק, נקלע למצב בעייתי. מתוך הר ברכה קם רב שמלמד את המובחרים שבתלמידיו להתגייס לצבא, לתרום למולדת, ללמוד מלאכה שתכבד את בעליה, אך במקביל קורא להם לסרב לפקודת ממשלה שנתקבלה באופן חוקי ודמוקרטי אם היא כרוכה בפינוי יישובים. לאחר שהרב סירב להגיע ללשכת השר לשיחת נזיפה, החליט ברק לבטל את ההסדר עם הישיבה.

אין ספק כי מצד אחד ברק מבין את האיוולת שבשבירת הכלים עם בני ישיבות ההסדר ושאר ידידיהם ותומכיהם הנמנים עם הציונות הדתית. הוא עצמו רואה ממרום לשכתו כי הימים שבהם בני הקיבוצים מילאו את שורות היחידות הלוחמות חלפו, והוא בטח יודע כי משכניו בבית הדירות בתל אביב לא תגיע הישועה. האם ראוי, בגלל אמירה עקרונית של הרב, לשלם מחיר גבוה בדמות יצירת קרע של ממש עם קצינים ולוחמים מעולים?

מצד שני, הוא שומע מחוף ימה של תל אביב את הדיו העמומים של "התותח הקדוש" שירה באלטלנה. הדי התותח עדיין מתריעים באוזניו כי ארצנו ועמנו קטנים וחלשים מדי בשביל מלחמות אחים מיותרות. בדמוקרטיה השברירית ומשופעת השסעים שלנו, עלולה כל נטייה מוקצנת להפוך לקרע שמי יידע איך ומתי ייאחה, אם בכלל. אין מקום לסרבנות סקטוריאלית במקומותינו, ואין הצדקה לקריאה שהמשתמע ממנה הוא ציות לחוקים על תנאי. ישראל היא מדינת חוק, ואין לשום אדם זכות להתנות את הציות לחוקים. החלטות ממשלה נקבעות באופן לגיטימי, על פי מידת התאמתם למשנה האידיאולוגית של הממשלה הנבחרת.

צודק אהוד ברק בהחלטתו לנתק את הקשר עם ישיבתו של הרב הקורא לסרבנות. אסור בתכלית האיסור שצה"ל יהפוך לזירת התנגחות פוליטית ולכלי איום של מיעוט, איכותי ככל שיהיה. חיילי צה"ל מחויבים למלא את הפקודות באופן מלא ולא להצהיר כי מחויבותם היא חלקית ומותנית כל עוד פעולות של צה"ל עולות בקנה אחד עם השקפותיהם הפוליטיות.

עם זאת, כדי שברק לא ייצא קירח מכאן ומכאן, כלומר גם יגרום לשסע בעם וגם יפגע בתפקודו התקין של צה"ל, אסור לו להתעלם מהמציאות המורכבת שהונחה לפתחו. טיפול כושל עלול להעמיד בסכנה את קיומם המשותף של הזרמים והעדות בארץ. על כן טוב יעשה ברק אם לצד החלטתו הקונקרטית יעלה לדיון פרלמנטרי-חוקתי-ציבורי את שאלת מידת מעורבותו של צה"ל ביישום החלטות פוליטיות הנוגעות לאזרחי ישראל.

הכותב הוא מרצה להיסטוריה