איך אובאמה יתמודד עם איראן?

השליטים של איראן מתעמרים באזרחי מדינתם, מממנים טרור במספר יבשות, וקוראים בריש גלי “מוות לאמריקה”. הם נחושים להשיג יכולת גרעינית צבאית ולהשתמש בה נגד מטרות בכל רחבי העולם. האם נשיא ארה”ב ברק אובאמה יכול לעצור בעדם? זו לא השאלה. כלומר, זו לא השאלה שאותה שואלים כל אלו שעוקבים מקרוב אחר הריקוד הדיפלומטי של ארה”ב ואיראן. הם שואלים: האם אובאמה רציני כשהוא אומר שבכוונתו למנוע מהתיאוקרטים המהפכניים מלהשיג נשק גרעיני? האם יכול להיות שזו לא מטרתו כלל וכלל?

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כפי שאמר לי גורם מודיעין בכיר בארה"ב "החשש הוא שהאיראנים יעמידו פנים כאילו הם מוותרים על תכנית הנשק הגרעיני - ואנחנו נעמיד פנים כאילו אנו מאמינים להם"." יושב ראש ועדת החוץ של הסנאט רוברט מננדז אמר במכון המחקר שבראשותי ש-"אף אחד לא רוצה להגיע להסדר יותר ממני. אבל אין לחתום על הסכם רק למען השגת הסכם. אני חושש שרצונם [של אובאמה ויועציו] להגיע להסכם גובר על רצונם להגיע להסכם הנכון."

מייקל דוראן, שעבד במשרד ההגנה האמריקני וגם היה בכיר במועצה לביטחון לאומי של ארה"ב לפני שנהיה עמית בכיר במרכז סבן במכון ברוקינגס, ציין שזאת אכן אפשרות (אפשר לקרוא את מאמרו המאלף בכתב העת Mosaic). הוא ציין שבשנת 2012, אובמה שב על הבטחתו כי הוא יעשה כל מה שאפשר על מנת למנוע מאיראן פיתוח נשק גרעיני, אפילו אם יהיה צורך בשימוש בכוח. " נשיא ארה"ב אינו אדם שמעמיד פנים," הוא אמר לעיתונאי ג'פרי גולדברג.

מה המטרה שלו? אובאמה. צילום: אי. פי

כמובן שבסוף העמדת הפנים של הנשיא אובאמה נתגלתה במלוא עוצמתה על-ידי נשיא סוריה בשאר אסד, הלקוח המסור של האיראן. אובמה הזהיר את אסד לבל ישתמש בנשק כימי נגד עמו ואיים שהדבר יהיה בגדר חציית קו אדום שתגרור אחריה תגובה כואבת ומהירה. אבל, כפי שדוראן מציין, לאחר שכוחותיו של אסד הרגו כ-1500 סורים בנשק כימי, “אובאמה ביקש מהקונגרס לאשר תקיפה בסוריה, ביודעו שככל הנראה לא יינתן אישור”.

אפשר להבין למה אובאמה נרתע משימוש בכוח. רוב האמריקנים נרתעים כמוהו. אבל ההיסטוריה מלמדת שמי שמקרין כוח בסופו של דבר יעשה בו שימוש מועט, ואלו שמקרינים חולשה למעשה מזמינים פעולות מצד האויבים שלהם המיועדות לבחון את תגובתם. כשאובמה אמר שהוא “אינו שש אליי קרב” וכשהוא מתעקש שוב ושוב, למרות העובדות המצטברות, שאל-קאעידה “ינחל מפלה בקרוב” וש-”הים הגואה של המלחמות נמצא בנסיגה”, וכשהוא מקטין את סדר הכוחות האמריקניים וכשהוא מהסס בנוגע לסוריה וכשתגובתו לחדירת רוסיה לאוקראינה נענית בתגובה רפה -- הוא פוגע באמינותו-שלו. הדבר מגביר את הסבירות שהוא ימצא את עצמו מול אופציה בינרית: מלחמה או כניעה. ככל שחולף הזמן כך גובר החשש שאובאמה יחליט להיכנע לאיראן, אפילו אם הכניעה עטופה בנייר דיפלומטי ססגוני.

בשאר אסד. צילום: רויטרס

לוחמה כלכלית יכולה להיות אלטרנטיבה לכוח צבאי אך לא כאשר נעשה בה שימוש מהוסס. משטר הסנקציות, שנבנה על ידי שתי המפלגות בקונגרס באופן זהיר ומחושב ואשר (ייאמר לזכותו של אובאמה) אושר על ידי הבית הלבן, הביא את איראן אל שולחן המו”מ. אך בינואר, כאשר הצדדים התכנסו בז’נבה, הנציגים של הנשיא סיכמו על הסכם ביניים שירפה מלחץ הסנקציות. קרן המטבע הבינלאומית ציינה לאחרונה שאיראן חווה עכשיו התאוששות כלכלית קלה. איראן, מצידה, הייתה צריכה לוותר באופן סמלי על חלק מתכניות ההתעצמות שלה.

תחת ההסכם שאיראן השיגה עם המערב אין לה מחויבות לבטל את תוכניתה הגרעינית -- אפילו לא חלק ממנה. כפי שדוראן ציין - “איראן מקפיאה חלקים ממנה, וממשיכה להתקדם בחלקים אחרים. יש בהסכם גם פרצה שמאפשרת המשך “פעילות מחקרית,” שדרכה איראן תוכל להתקדם במחקר שקשור לצנטריפוגות המתקדמות. בקיצור, איראן זכתה בשני העולמות: היא נהנית מהסרה חלקית של הסנקציות (חלקו של המערב בהסכם) ובו בזמן היא פועלת לשדרג את תכניתה הגרעינית (חלקה של איראן בהסכם).

”קדושים” שנהרגים במלחמה נגד ה-”כופרים”

אם מטרתו של אובאמה אינה מניעת התגרענותה של איראן, מה המטרה שלו? יכול להיות שהוא רואה בחזונו מערכת יחסים שתהיה מושתתת על הרתעה והכלה -- בדומה ליחסים בין ארה”ב לברית המועצות בזמן המלחמה הקרה. מה רע בגישה זו?

ראשית, גישה זו חוטאת לאמת ההיסטורית. המלחמה הקרה התאפיינה במלחמות אזורית או מלחמות דרך גורם שלישי בזירות כמו חצי האי קוריאה, וייטנאם, אמריקה הלטינית, אפריקה ואפגניסטן. גם ברגעים שבהם העולם היה על סיפה של מלחמת עולם שלישית, הודות לנשיאים אמריקנים והאיומים שלהם - שנתפשו כאמינים -- נמנע תרחיש זה (ג’ון קנדי איים על הרוסים בזמן משבר הטילים בקובה בשנת 1962, לדוגמה). במילים אחרות, מדיניות של הכלה חייבת לכלול בתוכה גם מרכיב צבאי מובהק. שנית, גם הסובייטים הכי קשוחים ידעו ש-"השמדה הדדית מובטחת" לא תשרת אותם. זאת, בניגוד לאיראן, אשר שם האייתולות באמת ובתמים חושבים ש-”קדושים” שנהרגים במלחמה נגד ה-”כופרים” זוכים לחיים טובים בגן עדן. כלומר, הרתעה, מדיניות אפקטיבית נגד אידאולוגיים אתאיסטיים, היא מדיניות לא מוצלחת במיוחד כשצריך לפעול נגד אלו שלהם יש שליחות דתית לפגוע באויביי האל.

האם אובאמה רציני כשהוא אומר שבכוונתו למנוע מהתיאוקרטים המהפכניים מלהשיג נשק גרעיני? רוחאני. צילום: אי. אף. פי

אם יושג הסכם עם איראן בחודשים הקרובים, רק מומחים שיודעים דברים טכניים על בוריים יוכלו להבין את הנוסחאות השונות שיוצגו שם. אין לצפות למשהו אחר. יהיו שם חוקים מסורבלים בנוגע למספר הצנטריפוגות שיהיה מותר לאיראנים לסובב, וכמה אורניום יהיה מותר לה להעשיר ולאיזה אחוז העשרה, ותצויין כמות החומר שיהיה מותר לה להחזיק ואילו חלקים יהיו תחת פיקוח בינלאומי.

הסכם כזה יאפשר לשליטי איראן להמשיך ולהתקדם לקראת התגרענות סופית תוך כדי הסרת רוב הלחץ הכלכלי. שני הצדדים יוכלו להגיד שהדיפלומטיה ניצחה. צד אחד ידבר אמת; הצד השני רק יעמיד פנים.

קליפורד מאי הוא הנשיא של-The Foundation for Defense of Democracies, מכון מחקר המתעסק בביטחון לאומי. הוא גם בעל טור ב-"וושינגטון טיימס".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו