"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
"בית השלום": בדרכו של אברהם

"בית השלום": בדרכו של אברהם

,עודכן

ארבע מאות שקל כסף שילשל אברהם אבינו לידיו של עפרון החיתי, והפך את "שדה עפרון, אשר במכפלה, אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה...", לנחלת עולם לעם היהודי ואחוזת קבר לאבות האומה ולאמהות האומה.

חצי מיליון דינר ירדני שילשל אברהם אחר, מוריס אברהם מניו יורק, נצר למגורשי תרפ"ט, באמצעות איש הקש איוב יוסף ג'אבר, לידיהם של בעלי "בית השלום" בחברון, כדי להפוך גם אותו לנחלת עולם ליהודי העיר וליצור את החיבור הכה טבעי ומתבקש בין קריית ארבע למערת המכפלה.

במדינה יהודית נורמלית הממשלה היא שהיתה צריכה לעודד את ההתיישבות היהודית בחברון, עיר האבות, שדוד בן־גוריון ראה בה את "שכנתה וקודמתה של ירושלים", וסבר, כי "נעשה משגה עצום ונורא אם לא ניישבה".

באיחור של חמש שנים עשו בתי המשפט ומערכת הביטחון צדק בפרשת בית השלום. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, לימד את מערכת שלטון החוק - שלאורך השנים קידשה כמעט את כל האמצעים כדי להרחיק, להקשות, להגביל ולמרר את חיי היהודים בחברון - שאפשר גם אחרת; שאת המדיניות קובעים השרים והממשלה, ולא הפקידים. אפילו הם הפקידים מפרקליטות המדינה.

טוב שבית השלום נקנה, ולא נתפס או הוחרם או הופקע. כך נוהגים יהודים בארץ ישראל. כך ראוי שינהגו גם מתנחלי חברון. לא שיטת תג מחיר, אלא שיטת תג אברהם, לקנות בכסף מלא. זה ראוי, צודק ומוסרי פי כמה.

ועוד תובנה נשכחת מסיפור בית השלום ודומיו: פסק דין המוות שהרש"פ מחילה על כל מי ש"פשע" במכירת אדמה ליהודים, מתקבל במקומותינו בדממה נוראה. בכל מדינה מתוקנת היו הממשלה, היועץ המשפטי שלה ובית המשפט העליון מזעיקים שמיים וארץ נגד הפסק הזה. מדובר בלא פחות מרישיון לרצח. אבל אבירי זכויות האדם אצלנו, שאמורים היו להתקומם נגד החוק הפלשתיני המעוות הזה, הרי סבורים גם הם שפלשתיני שמוכר קרקע או בית ליהודי הוא פושע. לכן הם שתקו. לכן הם שותקים גם היום.

היישוב היהודי בחברון יוסיף להתקיים גם בעת הסדר הקבע, ולכן עדיף שיהיה חזק, מבוסס ומוכר. היהודים שחיים בעיר האבות מגלמים בעצם מגוריהם שם יסוד שכמעט נשכח מאיתנו: ארץ ישראל אינה רק הבית הגשמי אלא הזיכרון ההיסטורי והדתי שלנו, שקברי האבות הם חלק בלתי נפרד ממנו. את הרב משה לוינגר, מחדש היישוב היהודי בחברון, יזכרו לדורות, לא כאותה דמות נלעגת, שהתקשורת הישראלית מציירת ברשעות ובזדון כבר שנים ארוכות, אלא ברוח הדברים שכתב לו הסופר ש"י ענגון לפני שנים רבות: "שליח יפה לשליחות יפה, ועתידין הדורות לכתוב מעשיך בספר, שהחזרת בנים לעיר אבותיהם..."

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.