השבוע התבשרנו שבריטניה תעגן את חוקי הירושה השרעיים במערכת המשפטית הבריטית, כך שעורכי דין יוכלו לנסח צוואות על פי חוקי האיסלאם. במהלך זה יישללו זכויות ירושה שוות מנשים, מלא־מוסלמים ומילדים מאומצים.
מהלך זה הוא חלק מחזון איסלאמיסטי נרחב כלפי המערב. על פי התפיסה האיסלאמית המסורתית, העולם מתחלק לשני חלקים: דאר אל־איסלאם (מילולית: בית האיסלאם) - שטחים שנשלטים בידי המוסלמים, ודאר אל־חרב (מילולית: בית המלחמה) - שטחים שנשלטים בידי הכופרים, אך לא יישארו כך זמן רב, לפחות לפי החזון האידיאלי שלפיו כל העולם יהפוך להיות מוסלמי. בעוד בימים עברו נהנה האיסלאם משליטה בשטחים נרחבים של העולם, מזוהר ומפריחה, בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 ירדה קרנו מול המערב. המוסלמים פשוט לא הצליחו להדביק את הרכבת הדוהרת של הקידמה המערבית, ולאור הנחיתות היה ברור שחזון השליטה המוסלמית בעולם הולך ומתרחק אף הוא.
בשני העשורים האחרונים התפתחה באיסלאם המודרני אידיאולוגיה חדשה שנועדה להתמודד עם האתגר שבמסגרתו כל מוסלמי חמישי חי במערב, ובמקום שהאיסלאם ישלוט בכופרים, הכופרים שולטים בו. מצב בעייתי זה הוביל לקביעת מערכת מושגים חדשה. לא עוד "דאר אל־איסלאם" ו"דאר אל־חרב" כי אם "עאלמית אל־איסלאם", כלומר: "עולמיות האיסלאם". על פי הגדרה חדשה זו, אין כלל בעיה הלכתית למוסלמי לגור במדינה בעלת שלטון מערבי כופר, אלא אדרבה - זו חובה ואף מצווה. שכן בעידן המודרני כבר לא אופנתי לכבוש את העולם בחרב כפי שגורסת האמרה הידועה "דין מוחמד בסיף", אלא באמצעות תקשורת, אינטרנט, דעת קהל, מערכת כלכלית ומערכת משפטית. כעת השאיפה המוסלמית היא להשליט את ערכי האיסלאם על המערב באמצעות ה"דעוה", כלומר הטפה. לכן, כל מוסלמי החי במערב הוא בבחינת שגריר האיסלאם וחובה עליו לייצג בהתנהגותו את ערכי האיסלאם המוסריים כדי לשמש מודל לחיקוי עבור הכופרים. הרי הם בבחינת "תינוקות שנשבו", כלל לא מבחינים בין ימינם לשמאלם, ומצווה לפקוח את עיניהם לדרך הנכונה, דת האמת היחידה.
כדי לעזור למוסלמים החיים במערב להשתלב, אך לא להיטמע, נוספה לשריעה המסורתית אחות קטנה. דוקטרינה הלכתית חדשה שנקראת "פקה אל־אקליאת", כלומר "הלכות המיעוטים". אלו הקלות מיוחדות שנועדו אך ורק למוסלמים החיים במערב, מתוך ההבנה ש"תפסת מרובה לא תפסת", וכי אם השריעה תכביד את עולה על המוסלמים החיים בחברה המערבית המתירנית, הם עלולים להגר לתוכה כליל, תוך אימוץ נורמות החיים, ואז אבוי לחזון השליטה המוסלמית. כך למשל, הריבית האסורה על פי חוקי השריעה הותרה למוסלמים במערב, מתוך התפיסה שזה לא הגיוני לדרוש ממשפחה מוסלמית לגור כל ימיה בשכירות. כך גם במקרה של זוג נוצרי שבו האישה החליטה להתאסלם: לפי חוקי השריעה הרגילים, צעד זה גורר אוטומטית גירושים, שכן אסור למוסלמית להיות נשואה ללא־מוסלמי. במקרה המערבי הותר לאישה המוסלמית להמשיך להיות נשואה לבעלה, כיוון שהמטרה היא לקרב ולא להרחיק, להקל ולא להכביד. ומה עם הבעל? הוא עוד יראה את האור. כך גם הותר האימוץ, האסור באיסלאם, הונהגו הקלות בנושא הכשרות, קבורה מוסלמית ועוד.
הוגי הדעות של הדוקטרינה החדשה הם שני שייח'ים נכבדים: ד"ר טהא ג'אבר אל־עלואני מווירג'יניה וד"ר יוסף אל־קרדאווי, המפורסם יותר. תושבי לונדון ודאי זוכרים את קבלת הפנים החמה שערך לו ראש העיר לשעבר, קן לוינגסטון, לצד הפגנות המחאה שנערכו כלפיו על כך שהוא מקבל כך את מי שמכונה "שייח' הטרור".
כך שבזמן שהאיסלאם עובד לפי אידיאולוגיה מסודרת בשיטת "תוכנית השלבים", בריטניה עדיין מסרבת להבין שאזורים ללא אלכוהול, אבל עם הפגנות אלימות, רצח חיילים ברחובות ואכיפת חוקים מפלים יהיו מנת חלקה ואף יותר מזה - אם תמשיך במדיניות הנוכחית.
הכותבת היא מרצה במחלקה ללימודי המזה"ת, אוניברסיטת בר־אילןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו