גם בטורקיה: מלחמת בני האור בבני החושך | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
גם בטורקיה: מלחמת בני האור בבני החושך

גם בטורקיה: מלחמת בני האור בבני החושך

, עודכן

מלחמת בני האור בבני החושך אינה עניין מקומי. היא חלק מהגלובליזציה. אין לכך עדות טובה מאשר דפוסי ההתמודדות בין הממשלה לבין יריביה בפרשת השחיתות המאיימת על יציבות המשטר באנקרה.

המשטרה באיסטנבול ובאנקרה ובאיזמיר חקרה פרשיות שחיתות של שרים בממשלה וכראוי לא דיווחה על פעילותה לעומד בראשה רג'פ טאיפ ארדואן; ובית המשפט בארץ העות'מאנים סיכל ניסיון של השליט לפורר את חקירת המשטרה - וכמה זה שונה מכמה אירועים אשר התרחשו במדינות אחרות. גם בהשוואה לישראל, למשל, כאשר מפכ"ל המשטרה בדימוס וראש אגף החקירות שלו נסעו לתחקר את הרמטכ"ל בדימוס גבי אשכנזי בתנאי מותרות בביתו.

אין זאת אלא שמשהו מהמורשת המערבית שהנחיל אתאטורק לארצו לאחר מלחמת העולם הראשונה השתרש במבנה השלטון על הבוספורוס. נכונותם של בתי המשפט והמשטרה להתייצב מול גחמתו של ארדואן היא אות כבוד לעידן אשר הסתיים בהעברת השלטון למפלגת איסלאם.

האם יש בכוחן של פרשיות שחיתות לגרום להפלת משטרים הנגועים בה עד צוואר? עד כמה השחיתות אשר אפיינה את ממשלו של חוסני מובארק במצרים תרמה לנפילתו? ועד כמה היא מילאה תפקיד גם בהפיכות שהתרחשו בצפון אפריקה?

התשובה מורכבת. אין ספק כי שחיתות מאריכה את שנותיו של משטר בלתי ראוי. קונים בכספי הציבור ידידים ויריבים, אינטרסנטים כלכליים ודתיים, והמשטר נתפס לזמן מה כיציב ואיתן. אך בסופו של דבר, היא מחלחלת ושוחקת את בסיסו. אפילו איראן הנהנית עתה ממסע חיזורים מקומם של מדינות המערב אינה חסינה. היא יודעת כי יש ברחובותיה גורמים ערניים המתעבים את המשטר בגלל שומן שחיתותו, וחותרים תחתיו. רק שזה מסע ארוך. דרושים אורך רוח וסבלנות והתמדה עד שהגלגל יתהפך באחד הימים.

התבוננות זו מלמדת כי השחיתות היא כמעט תנאי נחוץ להעברת שלטון רע מן העולם. אך היא אינה תנאי מספיק. כפי שבבית המשפט "על פי שניים עדים יקום דבר" ואפילו לעדות משכנעת נחוץ "עוד משהו" כדי לגרום להרשעה - כך גם במאבק בין הממשלה הרקובה לבין הרחוב הזועם. כל המשטרים שנפלו היו נגועי שחיתות, אבל לא רק שחיתות.

ארדואן יודע זאת. הוא אולי מבין כי אם יניחו לחקירה להתנהל בחופשיות היא לא תיעצר בבני השרים. אולי באבותיהם. אולי מעל לאבותיהם. ככל שליט אינו יכול לסמוך על כך שיבודד פרשיית שחיתות מכשלים אחרים. לכן הוא כה עמל להכחישה ולתלותה בגורמים עוינים מבחוץ החותרים, לדבריו הבלתי משכנעים, להדיחו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו