"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
שוב הוחמצה הזדמנות

שוב הוחמצה הזדמנות

,עודכן

תמיד יש נייר לקמוס ציבורי לאמוד חוסן או חולי של פעילות פוליטית. כאשר הימין הקיצוני חובר לשמאל הבלתי מבוקר ולמגזר הערבי כדי לסכל מהלך של המרכז האחראי, ברור לגמרי כי תוכנו של הצעד המוצע ראוי ויעיל ומועיל. רק ש"ספסרי המצוקה" - כפי שכינה אותם אתמול השר בדימוס בני בגין - לא יניחו לטובת הציבור לגבור על האינטרס הפוליטי הצר שלהם. כך הלכה לעולמה התוכנית להסדר סוגיית קרקעות הבדואים בנגב, "ניצחו אראלים את מצוקים".

בגין הציע לבנימין נתניהו לוותר על הפיכת הצעתו לחוק. מפני שלא נמצאו לו עוד תומכים. הוא הפך יתום. ראש הממשלה הסכים. כך גם הוצע ב"ישראל היום" למראה ההתפרעות הבדואית ברשות הרבים. אין כופים עד שיאמר "רוצה אני".

בגין ואהוד פראוור וצוותיהם, ולפניהם השופט אליעזר גולדברג, ניצבו מלכתחילה בפני מציאות קשה של ניגוד עניינים מובהק בין הבדואים לבין המדינה, ובינם לבין עצמם. היו רגשי זעם עזים ואינטרסים שנגחו זה בזה, ואילו המדינה והבדואים ציפו מהם להשלים את "ריבוע המעגל" - פעולה שלא צלחה מאז ימי הגיאומטריה האאוקלידית ביוון העתיקה.

בגין לא הביא לממשלה הצעה מושלמת, אלא כזאת שבנסיבות הקיימות בנגב וברישומי הטאבו היתה הטובה מכולן. היה בה כדי לקדם את רווחת החיים של הבדואים ולשמר את האינטרס הלאומי. רוב הבדואים יודעים. הם רוצים. אבל גם על קהלם השתלטו אותם "ספסרי מצוקה", שלא יניחו לציבור ערבי להגיע להבנה עם המדינה.

בה במידה עוררה ההצעה התנגדות של ארגונים יהודיים, שמלבים איבה בסרבם להעביר לבעלות הבדואים אף לא פיסות קרקע בינוניות. בגייסם את מפלגות הימין לא נותר מי שיתמוך בחוק, לבד מן השכל הישר וכמה מהמסתופפים בצילו.

הפוליטיקה הישראלית חזרה אל נקודת ההתחלה, שהיא גם נקודת הרתיחה. שוב מאבק על הקרקע. שוב הריסת בתים. אם נציג חד"ש דב חנין מאמין לעצמו - שעם ביטול החקיקה נמצאה נקודת התחלה למשא ומתן - כי אז הוא מצוי בתהום התמימות. זה עניין ל־20 שנים. שוב הוחמצה הזדמנות.

הכל היה נראה סביר אילו סיכול החוק שירת אינטרסים ממשיים של אחד הצדדים. אך לא כן. רוב הבדואים המייחלים לקדמה כלכלית וחברתית מבינים שהסדר הקרקעות של בגין־פראוור היה יכול לפתור את בעייתם. אך במגזר הערבי הולך ונוצר דפוס פעולה ששום דבר הגיוני ויעיל אינו מתקבל אם הוא מלווה בשיתוף פעולה עם היהודים.

לאחמד טיבי אין הסדר טוב מזה. גם לא ליריב לוין. ממילא אינם יכולים ורוצים להידבר ביניהם. מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש הקופחת של הנגב הרותח באוהלי קידר ובמחנות צה"ל וביישובים היהודיים המתבצרים מאחורי גדר.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו