על רקע ההבנות שהושגו בז'נבה בין איראן למדינות P5+1 (ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה), נראה כי העולם הערבי אינו מוטרד רק מנושא הסנקציות והצנטריפוגות. במאמרים המתפרסמים בעיתונות הערבית ניכרת נימה של חשש, שכפועל יוצא מההסכם תחול נקודת מפנה היסטורית במזרח התיכון. לנגד עיניהם הם רואים איך האינטרסים החיוניים של המדינות הערביות עומדים לעלות קורבן, בעוד איראן זוכה ליד חופשית להרחיב את השפעתה באזור.
תהליך של התפייסות ביחסים בינלאומיים כרוך בדרך כלל בהפגת מתחים בין שתי מדינות שהיו בעבר יריבות. בעיני רוחם של מנהיגים בעולם הערבי, השיח על אודות התפייסות אמריקנית־איראנית מעלה תמונה מדאיגה של "עיסקה גדולה", הכוללת הבנות בנושאים הקשורים למזרח התיכון. היומון הפאן־ערבי "אל־חיאת" העלה את האפשרות כי פריצת הדרך ביחסים בין וושינגטון לטהרן עשויה לשנות לחלוטין את המפה הפוליטית במזרח התיכון.
הסיבות להערכה מרחיקת לכת זו רבות. היו שטענו שהחלטת ארה"ב להימנע מתקיפת סוריה בעקבות השימוש של בשאר אסד בנשק כימי היתה הסנונית הראשונה, המבשרת על עידן חדש ביחסים בין וושינגטון לטהרן. בשבוע שעבר עיתונים בכוויית אף דיווחו כי ארה"ב עמדה בקשר עם חיזבאללה באמצעות דיפלומטים בריטים.
ארגון חיזבאללה לא הכחיש את השמועות בעניין זה. ההוכחות בדבר התפנית במדיניות האמריקנית עדיין דלות, אך ללא ספק הדיווחים בתקשורת גרמו להרמת גבה בעולם הערבי. כבר היו בעבר מקרים, שבהם שמועות מסוג זה קיבלו תאוצה גם כאשר לא היו מבוססות די הצורך.
חיזבאללה מעולם לא היה ארגון לבנוני מקומי, אלא זרוע של שירותי הביטחון האיראניים. בשנים האחרונות מילא חיזבאללה תפקיד אזורי, כשהוא מטה את כף המאזניים נגד הכוחות הסוניים במלחמת האזרחים בסוריה ומאמן את המיליציות השיעיות בעיראק. השמועות בדבר שיח בין גורמים מערביים לבין חיזבאללה לבטח הזינו את התחושה שהפוליטיקה האזורית עשויה לעבור ארגון מחדש, ואיראן ובעלות בריתה השיעיות תהיינה במסלול של עלייה.
השוואות מופרכות
הפרשנים בעולם הערבי מושפעים, קרוב לוודאי, מן הדיווחים בתקשורת האמריקנית על ההבנות שהושגו בז'נבה. סלמאן שייח', מנהל הסניף של מכון ברוקינגס בדוחא שבקטאר, קבל בראיון לעיתון "א־שרק אל־אווסט", על כך שאנשי אקדמיה במערב מתייחסים להבנות ז'נבה כאל "תפנית מהותית", בדומה לסיומה של המלחמה הקרה. היו גם שהישוו בין השיחות בז'נבה לבין ביקורו המפורסם של הנשיא האמריקני ריצ'רד ניקסון בסין.
ניתוחים אלה, הנשענים על הערכות מופרזות, יצרו רושם בעולם הערבי, שלפיו משהו גדול הולך ומתרקם בין ארה"ב לבין איראן. בשיח על ההתפייסות האמריקנית־איראנית עולה שאלת המפתח, אם תפנית דרמטית כזו מוצדקת. למשל, להתפייסות בין ארה"ב ובריה"מ קדמו התפתחויות מדיניות חשובות, ורק לאחריהן היתה ארה"ב מוכנה, ב־1991, להכריז שהמלחמה הקרה הסתיימה.
מה שהיטה את הכף לקראת התפייסות עם מוסקבה לא היה עלייתו לשלטון של מיכאיל גורבצ'וב או הרפורמות המוכרות בשם פרסטרויקה, אלא השינוי במדיניות החוץ של בריה"מ, שהחל בנסיגה של הצבא האדום מאפגניסטן ב־1988. ההרפתקנות הסובייטית בעולם השלישי, דוגמת אנגולה, קרן אפריקה ומרכז אפריקה, הגיעה לקיצה, ובריה"מ חדלה מלהתערב במהפכות במזרח אירופה.
באשר למקרה של סין, השינוי לא התבטא רק בקץ הגישה הרדיקלית־קיצונית של המהפכה התרבותית, כי אם בשסע בין סין ובריה"מ ובהתפרצות המתחים לאורך הגבול בשנת 1969. סין לא נחשבה עוד חלק מהגוש הקומוניסטי המונהג על ידי בריה"מ. תמורות מהותיות אלו קדמו לנסיעתו של ניקסון לסין ב־1972, ובעיני פקידי הממשל היה בהן כדי להצדיק את המאמצים לקדם את ההתפייסות בין וושינגטון לבייג'ין.
בחינה של הסוגיה האיראנית כיום מגלה כי אין סימנים כלשהם המעידים על שינוי מהותי בהתנהגותה במזרח התיכון, לא בעקבות בחירתו של חסן רוחאני לנשיאות ולא בעקבות ההבנות בז'נבה. כוחות של משמרות המהפכה עדיין מוצבים בסוריה ונוטלים חלק פעיל בלחימה נגד האוכלוסייה הערבית הסונית במרחץ הדמים בן השלוש שנים.
טהרן גם מפעילה את שלוחת חיזבאללה בסוריה, ופעילי הארגון לוחמים כתף אל כתף עם הצבא הסורי. בנוסף, איראן עודנה מעורבת בסכסוכים אלימים במזרח התיכון, מתימן ועד ועיראק.
דרושה תמורה
כאשר ארה"ב ומדינות P5+1 מתכננות את המשך צעדיהן עם איראן, עליהן לדרוש בנחישות רבה שינויים ממשיים בהתנהלותה. קשה להבין איך יכולים פרשנים במערב לברך על עידן חדש ביחסי וושינגטון־טהרן, כאשר איראן עדיין תומכת במה שהוגדר על ידי האו"ם השבוע כ"פשעי מלחמה" ו"פשעים נגד האנושות" על ידי כוחות אסד בסוריה.
השבוע שני מזכירי מדינה אמריקנים לשעבר, ג'ורג' שולץ והנרי קיסינג'ר, הזהירו ב"וול־סטריט ג'ורנל" מפני אובדן כוח המיקוח האמריקני מול איראן, אם יתקבל הרושם שארה"ב אכן החליטה לעצב מחדש את מדיניותה כלפי המזה"ת על בסיס התפייסות עם איראן. גם בעלות בריתה של ארה"ב עשויות לנטוש בעקבות זאת את המערכה.
הדרישה המינימלית ביותר המתבקשת עתה היא נסיגת איראן מסוריה. כמו כן, עליה לשים קץ לכל תמיכה בארגונים שהוכרו בעולם כארגוני טרור. אין זה מתקבל על הדעת שארה"ב תגיע להסכמים עם טהרן, כאשר גופי ממשל איראניים עדיין קוראים "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל".
המעורבות המתמשכת של טהרן בפעילות טרוריסטית מעידה שכוונותיה לא השתנו. בנסיבות אלה, כל ההבנות בנושא הגרעין אינן משקפות התפייסות בין יריבים, אלא הפסקת אש קצרה, שלא תחזיק מעמד ותקרוס בהמשך המאבק ביניהם.