הרבה מהומה על לא מאומה

שניים גרמו לישראל להסכים לשחרור אסירים ביטחוניים כחלק מהמשא ומתן עם הרשות הפלשתינית - האמריקנים והמתנחלים. ג'ון קרי התנהל על קו התפר של תביעות ה"ייהרג ולא יעבור" של שני הצדדים.

לבקשת ישראל חילץ מאבו מאזן התחייבות לא לפנות לאו"ם ולא לבקש הכרה חד־צדדית בכינון מדינה פלשתינית; ולבקשת הפלשתינים שאב מישראל נכונות לשחרר ארבע קבוצות של אסירים ביטחוניים. השבוע מגיע תורה של הקבוצה השנייה.

אבל היתה גם עיסקת משנה בקואליציה בארץ. ברצותו להרגיע את המתנחלים, הדגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו כי תימשך הבנייה בירושלים, אבל במחיר שחרור האסירים הביטחוניים. אם השחרור מסכן חיי ישראלים, היתה למתנחלים אפשרות להסכים לעיכוב הבנייה למשך תשעה חודשים, ובלבד שהמחבלים יישארו בכלא. ההכרעה היתה בידם והם בחרו בפועל בעיסקה - מלט תמורת שחרור. נתניהו נענה.

שחרור מחבלים גורם נזק. ברוב טוריי הייתי מתנגד סדרתי לצעד כזה. אפילו במקרה של גלעד שליט. אבל יוזמת הפתע של נפתלי בנט ושל יריב לוין, המעלים היום הצעה לאסור בחקיקה שחרור אסירים ביטחוניים, היא הרבה מהומה על לא מאומה.

בהודעה מטעם בנט, המיוחסת גם לבכירים בבית היהודי, נאמר כי "הניסיון לכרוך בין הבנייה לבין שחרור רוצחים הוא ציני ופסול מוסרית. טוב יהיה שראש הממשלה לא ישחרר רוצחים ולא יבנה. זה נראה כמו ניסיון הזוי גם לשחרר רוצחים וגם להשחיר את מפעל ההתיישבות".

האומנם? מי בבית היהודי מחזיק בדעה זו לבד מבנט? אדרבה, יביא הודעה מחבריו לסיעה אורי אריאל ואורית סטרוק כי הם מעדיפים לחדול מן הבנייה בהתנחלויות בתקופת המשא ומתן, ובלבד שלא ישוחררו מחבלים - ונתניהו יוכל להציע לאבו מאזן עיסקה חלופית: הפסקת הבנייה תמורת אי שחרור מחבלים. אין נכונות כזאת בקרב המתנחלים.

ההצעה שעולה היום על שולחן ועדת השרים לחקיקה היא קמפיין בחירות של הבית היהודי, ונועדה להביך את שרי הליכוד. משה (בוגי) יעלון מתייחס אליה כאל מהלך מיותר. לימור לבנת מתלבטת. אחרים אומרים כי דייה לצרה בשעתה.

ברור שהחוק המוצע אינו יכול לחול על התחייבויות שכבר ניתנו מאת הממשלה. אבו מאזן לא הפר את מחויבותו לתהליך השלום ברמה המצדיקה "שבירת כלים" מצידה של ישראל. אך החוק הזה שגוי מפני שאין לקשור ידיה של כל ממשלה עתידית בכבלי החקיקה. על הפרק עומד עניין מדיני השזור בהיתרים ובאיסורים נורמטיביים בלבד.

ממשלה ישראלית ראויה לשמה צריכה להיות בעלת שיעור קומה לעמוד על דעתה ולסרב לשחרר אסירים בנסיבות שאי אפשר לצפותן מראש, ולא להיחבא מאחורי האליבי שהחוק אוסר עליה לעשות כן. חוק הכובל את ידי הממשלה הוא נשקה של ממשלה שאינה בוטחת בעצמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו