מרוסיה באהבה

כמו יעקב, גם אובאמה רואה סולם בחלומות שלו. רק שלהבדיל מהאל, במקרה של יעקב, נשיא ארה"ב רואה בקצה הסולם את פוטין. נשיא רוסיה, בהצעתו לאסד להעביר את המאגר הכימי שלו לידיים בינלאומיות, עוד יהיה מי שמחלץ את אובאמה מתקיפה. לא בטוח מה עדיף לאובאמה - פתרון של פוטין או "לא לתקיפה" מהקונגרס. כך או כך, אובאמה - ולא משנה כבר מה צפוי לנו בהמשך - ייזכר בהיסטוריה כנשיא אמריקני שהוביל מאחור (המונח לקוח מהלקסיקון שלו בהקשר לתקיפה בלוב, שאותה הובילו בריטניה וצרפת).

גם אם לא נשמעה עדיין ירייה אמריקנית אחת בסוריה מאז התקיפה הכימית ב־21 באוגוסט, הרי המלחמה בין אובאמה לאסד כבר החלה. מלחמת מילים. אובאמה מאיים לתקוף, ואסד בראיונות מבטיח להגיב. ואנחנו עדיין בשלב של מילים, מילים, מילים.

מתחילת ההתקוממויות הערביות ב־2011 היה ברור שהסיפור הסורי הוא המורכב מכולם. יותר מדי מדינות מעורבות. פוטין הבין את הפוטנציאל. בזמן שציפו מאובאמה ליטול סוף סוף את ההובלה, כיאה למנהיג העולם החופשי, בא פוטין וטרף את הקלפים. הוא, להבדיל מאובאמה, הציע אתמול הצעה אטרקטיבית, בעיקר לדעת הקהל העולמית שלא רוצה מלחמה. בקצב הזה פוטין גם יגנוב מאובאמה את פרס נובל לשלום על פועלו בסוריה, בצ'צ'ניה, וגם ברוסיה. פוטין יכול להיות גאה. הוא העניק לעולם שי - מרוסיה באהבה.

אבל אל לנו למהר: רוחות מלחמה עדיין מנשבות, לפחות בתיאוריה. אחרי ההצעה של פוטין והראיון של "הצדיק" אסד (אני כימי?), יבואו הראיונות אמש והנאום היום לאומה של אובאמה.

בהמשך צפוי לנו שלב המגעים בהקשר לדרך שבה המשטר הסורי יתפרק מנשקו הכימי. זוכרים את התרגילים האיראניים בז'נבה באוקטובר 2009 עם חידוש שיחות הגרעין? זה יכול להיות דומה.

ונניח לרגע שאנחנו סתם פסימיים, ואסד, בהשראת הימים הנוראים, בכלל חזר בתשובה. נניח לרגע שהוא מוכן להתפרק מנשקו הבלתי קונבנציונלי ללא מתקפה. או אז יגידו הפרשנים כי אובאמה בכלל גאון, וכי האיום שלו למתקפה היה רק כדי להשיג את פירוק אסד מנשק כימי בדרכי שלום. אז אולי לאופציה צבאית יש ערך? ואולי גם באיראן? ואולי המנצח הוא אסד, כי לאחר שאובאמה איים עליו במתקפה "מוגבלת", הוא איים בהבערת המזה"ת ואובאמה נרתע והלך לפשרה.

אנחנו עדיין רחוקים מסוף הסיפור, כשכלל לא ברור מה רוצה אובאמה. במקביל, כמה אירוני שתפקיד מועצת הביטחון הוא לשמור על השלום והביטחון הכללי על ידי "פעולה מהירה ויעילה" כפי שקובע סעיף 24 של אמנת האו"ם. בדיחה.

רק בעיה אחת עוד נותרה לפנינו: האם אסד לא ייענש על חיסול 1,400 אזרחים (על 100 אלף האחרים מנשק קונבנציונלי העולם מוכן להחליק)? האמריקנים, מן הסתם, יסבירו כי בוועידת ז'נבה 2 ידונו גם בהעברת השלטון בסוריה. אלא שסביב השולחן ידאגו למושבים של כבוד גם למשלחות מאיראן ומסוריה. בקצב הזה, למה לא להזמין גם את אסד?