כאשר נכנס השופט בדימוס יוסי שפירא ללשכת מבקר המדינה, כבר היה הדו"ח בפרשת הרפז־אשכנזי קרוב לחתימה בידי קודמו מיכה לינדנשטראוס. שפירא לא אהב את ההליך החריג, שלינדנשטראוס המשיך לטפל בענייני גבי אשכנזי ואהוד ברק לאחר תום כהונתו, אבל לבד מכמה הערות נמנע מלהתערב. סביר להניח כי בעלי עניין רבים ביקשו להטות את ליבו לצידם, ואולי אף נפגש עם מי מנציגי הצדדים, והתוצאה היתה בעייתית.
רווי ברצון טוב (ובניסיון לשים קץ לפרשה שהוסיפה להלך כרוח עוועים במסדרונות משרדו) הירהר ברעיון שגוי: לזמן את ברק ואשכנזי יחדיו ולנסות לגשר ביניהם. בשלב כה מאוחר נתפש רעיון הגישור כהתייצבות לצד אשכנזי, מה גם שמתוך אי ידיעה תהה שפירא היכן הקלטות בלשכת ברק, ולא ידע כי מעולם לא היו כאלה.
חלף זמן, ובראיון שהעניק לגדעון אלון בגיליון זה, השמיע מבקר המדינה שתי הערות אשר העידו עליו כי העמיק את המידע בפרשת אשכנזי והיא קיבלה מימד ניסוחי חדש: הוא הישווה אותה ל"עסק הביש" משנות ה־50. אותה פרשייה היתה ניסיון פוטש חמור של קבוצת קצינים אשר ניסתה לכפות על הממשלה האזרחית החוקית בראשות משה שרת מהלך מדיני בלי ליידע אותה כי היא עולה על דרך הטרור נגד נשיא מצרים גמאל עבד א־נאצר. ההשוואה הזאת שגורה עד כה בפי "בני האור", בפי מי שמזהים בהתנהלות של לשכת אשכנזי אי קבלה של מרות הממשלה הממונה על הצבא.
הביטוי האחר בא לביטוי בהרהור שמא שגה היועץ המשפטי יהודה וינשטיין כאשר לא נענה לפניית לינדנשטראוס ממאי 2012 להורות על חקירה פלילית. שפירא - שהגיע מכס המשפט לתפקיד מבקר המדינה - העלה אפילו את האפשרות שהשיהוי הפריע לחקירה הפלילית שעליה החליט עתה וינשטיין לאחר אובדן זמן יקר, ובעקבות תביעה מרשימה של הפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני.
שפירא נמנע מלומר דברים מפורשים יותר על חקירה פלילית הנמצאת רק בראשית ואינה מצויה עוד בתחום טיפולו. אך אם דבריו נקראים כפי שהם מתפרשים כאן - כי אז יש להם חשיבות ציבורית־ערכית רבה.
אפשר כמובן להכביד על שפירא ולהתריס כלפיו שבעבר ניצב במקום שונה לחלוטין בסוגיה זו. אין בכך טעם. מי שמחזיקים בתפקידים ציבוריים ונותנים ביטוי לעמדתם מתקשים לשנות אותה דווקא בגלל מי שיסנוט בהם. הגישה הנכונה הפוכה, מי שהגיע למסקנה כי יש מקום לתקן ו/או לשנות את עמדתו הקודמת עקב גילוי עובדות חדשות או תובנות עדכניות - ראוי להערכה שלא היסס להניח למצפונו לגבור על נוחותו.
צריך לקוות כי זה הכיוון שבחר שפירא. ערב הימים הנוראים הוא המועד הנכון לתת לכך ביטוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו