מו"מ על חבל מתוח

סביר להניח כי בנימין נתניהו היה רוצה לדחוק אל תהום הנשייה והשכחה את אירועי יום האתמול. עם שחר שכב בהרדמה מלאה על שולחן הניתוחים בהדסה ועדיין ממתינים לו כמה ימים של כאב, ובזירה המדינית התנהלו שני אירועים שהם כתמונת־מראה המצביעה על הקשיים המכבידים על ראש ממשלה ישראלי לקראת כל הידברות עם הפלשתינים.

אילו רק יכול היה למחוק במין עיסקת בארטר את שני האירועים, הן את הסכמתו בשתיקה לבנות דווקא עתה 1,200 דירות חדשות בירושלים ובאריאל, והן את העול הנפשי הכרוך בשחרור מחבלים רוצחים רק כדי להידבר עם ההנהגה הפלשתינית המוסיפה להסית נגד מדינת היהודים.

נתניהו מגיע למשא ומתן בידיים כבולות. הרי עדיף היה שיוכל לומר לבני שיחו - בעיקר לאמריקנים - שהעניק לאבו מאזן הזדמנות ושוב בלם זמנית את הבנייה בהתנחלויות רק כדי שלא יהיה לפלשתינים פתחון פה; והרי עדיף היה לעשות זאת ולא לשחרר רוצחים נתעבים.

השחרור הזה קשה מנשוא. אמש טילפנה אלי בלה פרוינד. היא אשת מופת ירושלמית, שבראותה יהודים מבקשים לבצע לינץ' ברוצח ערבי סוככה עליו בגבורה. מפני שהאמינה כי יש שופטים בירושלים. אבל עכשיו נודע לה כמעט בהיסח הדעת כי גם הרוצח שהגנה עליו במשוחררים, וזעקת איוב עולה מפיה.

לא מדובר רק בעניין רגשי. גם לא רק במה שיש לו מחירים פוליטיים, שכל איש ציבור חייב להביא בחשבון. הרי אדם קרוב אצל עצמו. המהות היא שבכל שלב של המשא ומתן כושר התמרון של המנהיג הישראלי נחות ומצומצם ומוגבל מאשר הגמישות העומדת ליריביו. כך היה במשא ומתן עם מצרים ועם ירדן, וכך גם כשנושאים ונותנים עם מנהיגי הפלשתינים.

בעייתו העיקרית היא שהמעורבים בתהליך המדיני ללא הבדל צד ומתרס מקפידים להביע את אי שביעות רצונם. נתניהו הביא הסכמה שבשתיקה מן האמריקנים להוצאת המכרזים ל־1,200 דירות (הערך הוא הצהרתי, בפועל הדירות ייבנו בעוד זמן רב) - ובמפלגת הבית היהודי אין מי שיברך.

להפך, מנפתלי בנט עד אורית סטרוק נשמע צליל אחיד כבמקהלה מדברת - לא מספיק, מאוחר מדי.

כן גם באגף שמנגד. לא האופוזיציה בלבד אלא מרכיבים מרכזיים בממשלה רוטנים. ציפי לבני נשלחת לנהל משא ומתן בתנאים שעמרם מצנע סבור כי אינם דרושים כלל, ומכבידים על ההידברות.

הפלשתינים מגיעים לשולחן המשא ומתן תוך כדי מחלוקת מהותית עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי, אבל בתיאום סביר של ההנהגה ברמאללה. ממשלה ישראלית מגיעה לאותה נקודה כמהלכת על חבל מתוח בגובה רב, וחייבת לבחון כל העת שאינה מועדת. גם בנושא זה אין שוויון בנטל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו