כבר כמה שבועות שלבורסה הישראלית אין הנהלה: יושב הראש התפטר. המנכ"לית התפטרה. גם הסמנכ"ל התפטר. כך קורה שגוף כלכלי חשוב מתפקד בלי כל הצמרת שלו - ואף אחד לא חש בהבדל. אם אני מבין נכון את גישתה של הרשות לניירות ערך, הבורסה מתפקדת אפילו טוב יותר בלי ההנהלה.
שר האוצר העיד על עצמו בעבר שאין לו מושג בכלכלה. אבל האוצר מתפקד. לבנק ישראל אין כרגע נגיד (פישר עם רגל אחת בחוץ), אבל העסק עובד. קדנציה שלמה לא היה לנו באמת רב ראשי אשכנזי. מישהו הרגיש? ועדיין לא נתגלה בישראל גימלאי שמצליח למצוא הבדל בין חייו לפני שהיה שר לענייני גימלאים לבין חייו לאחר מכן.
בחלק מהעיתונות הכלכלית בארה"ב ומאוחר יותר גם בארץ, היה נהוג פעם לערוך תחרות בין יועצי השקעות. כל אחד מהם קיבל סכום כסף, ולאורך תקופה מסוימת קנה ומכר ניירות ערך. בסוף התקופה בדקו מי הרוויח הכי הרבה.
אלא שלתחרות הזו הוסיפו מרכיב נוסף - "קוף": מעין משקיע נוסף הבוחר במה להשקיע על פי ניחוש או הגרלה. במקרה אחד לקחו קוף אמיתי, שמו מולו טבלה של ניירות ערך, והשקיעו במניה שהוא נגע בה. מעולם לא קרה שה"קוף" הגיע אחרון. בדרך כלל הוא היה איפשהו באמצע.
יש לנו שורה שלמה של מוסדות - בעיקר כלכליים אבל לא רק - שמתפקדים היטב בלי הצמרת המתוגמלת. לא אחת אפילו טוב יותר.
מה שמביא אותנו אל שבט קניבלים שיום אחד החליט לנסוע לאמריקה. בנו סירה, ושייטו עד שנחתו בחופי פלורידה. הלך הצ'יף לחפש עבודה והצליח להכניס את כל השבט כעובדי ייצור במפעל. על ההסכם עם המנכ"ל חתם הצ'יף, והשניים קבעו שפעם בחודש ייפגשו להעביר הנחיות.
חברי השבט התחילו לעבוד ומדי חודש הצ'יף והמנכ"ל נפגשו. בסופה של הפגישה שהתקיימה אחרי חצי שנה, שאל המנכ"ל את הצ'יף כבדרך אגב, אם יש לו מושג לאן נעלמה ההיספאנית שנהגה לנקות את לשכתו.
הצ'יף ענה: "היא לא משלנו אז אין לי מושג".
יצא הצ'יף, כינס את השבט וצרח: "אנחנו פה חצי שנה, אכלנו דירקטורים, סמנכ"לים, מהנדסים - ואף אחד לא הרגיש. אז למה הייתם צריכים לאכול את הבנאדם היחיד שהמנכ"ל חש בחסרונו"?
* * *
כאן צריך להוסיף הערת שוליים. יש איזה משועמם שבודק אם סיפורים מהסוג הנ"ל הופיעו כאן בעבר ומפרסם ברשת. הוא מצא שני מקרים. ובכן, הדיווח הנ"ל כבר הופיע. ולכן, גם למענו אבל בעיקר משום שהסיפור הבא יוסיף עוד תובנה בהקשר של אנשים מיותרים, ראוי ללכת לכתביו של ר' אלתר דרויאנוב מנוחתו עדן. בכרך ב' הוא מביא את סיפורו של מוכסן (יהודי שקיבל זיכיון לגבות מכס) שיום אחד בא לראש הישיבה שבעיר וביקש ממנו לבחור לו חתן מבין המצטיינים שבתלמידיו.
"שאל ראש הישיבה: 'כמה נדוניה תיתן לבתך'?
השיב המוכסן: 'רבי, בנים יש לי, בת אין לי'.
תמה ראש הישיבה: 'אם כך, חתן למה לך'?
החזיר המוכסן: 'רבי, בעל יכולת אני, ומה איכפת לי, אם יהיה לי חתן הגון בביתי'"?
מי הגזענים?
ראש עיריית נצרת עילית מואשם בגזענות בגלל תביעתו לשמור על עיר יהודית. אם כך, מי שדורשים נסיגה מיו"ש כדי לשמור על האופי היהודי של כל המדינה הם גזענים יותר גדולים?
מה אומרים הכוכבים
הבכירים המיותרים מובילים אותנו לתהליכי קבלת ההחלטות. העניין התעורר לאחר שנטען כי מועמד לנגיד בנק ישראל מתייעץ עם אסטרולוג, מה שלא מסתדר עם ציפיות מנגיד. אלא שיש אנשי עסקים שמתייעצים עם באבות, וזה לא רציונלי יותר. למשל, נוחי דנקנר, שמאז שנקלע לקשיים, כבר לא שומעים שה"רנטגן" אחראי להישגיו. מה שמחזיר אותנו אל הקוף מתחרויות ההשקעות.
יום אחד נכנס הקוף לפאב, וראה ליד אחד השולחנות איש יושב ושותה ויסקי. הוא קפץ על השולחן, עשה את צרכיו בתוך הכוס - וברח. האיש ההמום קם, ניגש אל הפסנתרן שבפינה ושאל: "סליחה, אולי אתה מכיר את הקוף שהטיל את מימיו בתוך כוסית הוויסקי שלי?"
הפסנתרן הביט בו, חשב רגע, וענה: "לא, אבל אם תזמזם, אולי אני אכיר".
הטייס מהמוסד
בפעם המי־יודע־כמה נעצר ישראלי שהתחזה לטייס ובדרך זו, לטענת הפרקליטות, קיבל יחסי מין מנשים. פעם בחודש נעצר מישהו שהתחזה לבכיר ב"מוסד", לקצין בכיר, לשגריר, והיה אפילו תושב ראש העין (שסיפורו נחשף במוסף זה בעבר) שהתחזה למפקד נאט"ו. אשתו האמינה.
החוק אמנם אוסר על התנהלות שכזו, אבל בלי להצדיק עבריינות כלשהי אפילו ברמז, יש חשיבות לקיומם של האנשים הללו: הם חושפים ריקנות מסוימת אצלנו. מה שמחזיר אותנו אל ימי התהילה של שליט רומניה המנוח, ניקולא צ'אושסקו, אדם שללא ספק ראוי ללמוד ממנו.
יום אחד הוא יצא למסע בטבע של כמה ימים. צ'אושסקו לקח איתו את אשתו החוקית אלנה, והשאיר בארמון את הפילגש שלו, אילדיקו.
בהיותו מחוץ לביתו הגיע לשם אחד משריו, אישתוון בראבש. אילדיקו פתחה לו את הדלת והשר אמר לה: "אני חייב את צ'אושסקו דחוף".
אמרה לו אילדיקו: "צ'אושסקו יצא למסע בטבע ואי אפשר ליצור איתו קשר עד מחר".
בראבש חשב רגע ואמר: "יש מצב חירום, חייבים לבצע מייד צ'ירבולי".
אמרה אילדיקו: "אם אין ברירה, תעשה את זה".
השר הרומני עשה מה שעשה, ויצא. כאשר צ'אושסקו חזר הביתה, הוא שאל את אילדיקו אם קרה משהו חשוב בזמן שהיה בחופשה.
אילדיקו ענתה: "לא, הכל היה שגרתי. אפילו הביקור של כבוד השר אישתוון בראבש שהיה צריך לעשות צ'ירבולי דחוף, היה שגרתי".
"צ'ירבולי"? - תהה צ'אושסקו - "מה זה לכל הרוחות צ'ירבולי? ואיך בכלל עושים את זה"?
ואילדיקו ענתה: "הוא עושה את זה בדיוק כמוך רק שאתה מוריד קודם את הנעליים והוא לא".
ועוד שאלה
איך קרה שליידרמן בחר אסטרולוג שלא ידע שההתייעצויות איתו יפילו את המועמדות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו