פסיקת ההפלות, שיפור בכלכלה: ביידן שב להתחזק

מאז ומתמיד נחשבו "בחירות אמצע הדרך" לכל חברי וחברות בית הנבחרים ולשליש מחברי הסנאט לעמק הבכא עבור הנשיא המכהן ועבור מפלגתו. הסיבה: בחלוף שנתיים מיום בחירתו לבית הלבן, עתידות לפחות חלק מההבטחות החגיגיות, שפיזר ערב הבחירות, להתפוגג ולהתנפץ על קרקע המציאות המרדנית, אתגריה ואילוציה.

עד לא מכבר נראה היה שדפוס מושרש זה השתקף גם ב"בחירות אמצע הדרך", העתידות להתקיים בעוד חודשיים בדיוק, ב־8 בנובמבר 2022. שכן, הנשיא ביידן דשדש בסקרים במשך זמן ממושך (בעיקר בשל הנסיגה המבוהלת מאפגניסטן) ומצא את עצמו מתחת לרף 40 אחוזי התמיכה במנהיגותו ובמדיניותו. השלכותיה הכלכליות והאנרגטיות של המלחמה באוקראינה וחוסר יכולתו (עד לאחרונה) להעביר בסנאט חבילות חקיקה פורצות דרך שהבטיח לבוחריו - רק האיצו את המגמה.

והנה, דווקא על רקע קודר ומאיים זה, מצטייר לפתע ביידן כמי שהחל לחזור מן הכפור ומן השפל האלקטורלי, ולחזק בהדרגה את מעמדו ואת שיעור התמיכה בו. היום הוא נמצא על כ־44 אחוזים וממשיך לעלות.

באופן פרדוקסלי, הזרז הראשוני לנסיקה לא היה מעוגן במהלכיו המדיניים של הנשיא, אלא בא כתולדה ישירה של פסיקת בית המשפט העליון, שבו האגף השמרני למהדרין נהנה היום מרוב מוצק.

בשלהי יוני 2022 ביטלה הרשות השיפוטית העליונה את ההכרעה משנת 1973 בפרשת "רו נגד ווייד", שהעניקה לנשות ארה"ב את הבסיס החוקתי לעבור הפלה. העובדה שהנשיא ה־45, דונלד טראמפ, תרם תרומה מכרעת לעיצוב דמותו של בית המשפט העליון הנוכחי בכך שמינה לא פחות משלושה שופטים אולטרה־שמרניים, שהתנגדותם לפסיקה זו היתה ועודנה נדבך מרכזי בתפיסת עולמם, גררה בעקבותיה גל של ביקורת ציבורית נוקבת כלפיו. זאת, בגין אחריותו השילוחית של טראמפ לפסיקתו האחרונה של העליון, שביקשה להחזיר את אמריקה לאחור במנהרת הזמן מבחינת מעמדה וזכויותיה של האישה.

ביקורת זו חרגה עד מהרה מגבולות המגדר וסחפה עימה רבדים נרחבים של החברה האמריקנית, ש־62 אחוזים ממנה ממשיכים לתמוך בעקרונות היסוד, שלאורם גובשה ההלכה ההיסטורית בפרשת "רו נגד ווייד".

חיסול מנהיג אל־קאעידה - ציון דרך משמעותי 

פרשה זו לא נותרה בגדר אירוע בודד, אלא השתלבה בתוך מסכת התרחשויות, שהפכו לאבני דרך במסעו של ביידן בחזרה מן התהום. אחת מאבני הדרך בנתיב התאוששות זה היתה החלטתו של הסנאטור הדמוקרטי המורד, ג'ו מנצ'ין מווירג'יניה המערבית, "לחזור בתשובה" ולשוב לחיקו של הממסד במפלגתו. עד לא מכבר סיכל מנצ'ין את מרבית הרפורמות שיזם הנשיא בסוגיות סביבה, אקלים, חינוך ורווחה. ואולם, פניית הפרסה שביצע סללה את הדרך לאישורן של מרבית הצעות החוק, וכך גם אפשרה ליושב במשרד הסגלגל לשווק את עצמו כמי שמצליח לקיים, הלכה למעשה, לפחות חלק מהבטחותיו המרכזיות לבוחריו.

ציון דרך משמעותי נוסף אפשר לראות בחיסולו, ב־31 ביולי, של מנהיג אל־קאעידה ושותף לתכנון פיגועי 11 בספטמבר, איימן א־זווהירי, על אדמת אפגניסטן. הדבר סייע למיצוב מעמדו של הנשיא הליברלי כלוחם ללא חת בטרור העולמי, ובה בשעה אפשר לנשיא ארה"ב לטשטש במעט את משקעי נסיגתה מאפגניסטן.

גם סימני השיפור המסוימים בכלכלה האמריקנית, שצצו אל פני השטח בחודשים האחרונים, ושבאו לכלל ביטוי בנתוני תעסוקה מעודדים ובשיעור צמיחה גבוה (למרות הסחרור האינפלציוני שטרם נבלם), תרמו את חלקם להתחזקות. ולבסוף, העובדה שאויבו הפוליטי המושבע של ביידן, הלא הוא טראמפ, מוצא עצמו לאחרונה לפות ומסובך עד צוואר בשלל בעיות משפטיות ואתיות, עלולה להביא לתוצאות הרסניות עבור מפלגתו - בעיקר בנוגע להשפעה המצטברת של ענייני טראמפ על "הימין הרך" ועל קבוצת המצביעים העצמאיים.

התוצאה הכוללת של מגמה זו עשויה לסייע לסיעה הדמוקרטית בסנאט לשמר, ואולי אפילו לחזק, את מעמדה כסיעת הרוב בבית. בבית הנבחרים, לעומת זאת, צפוי עדיין מהפך רפובליקני, אם גם ברוב דחוק ושברירי. לא נותר אלא להמתין ולראות אם העדפות אלה במישור הארצי ובמרוץ לשליש ממושבי הסנאט יחלחלו גם למרבית אזורי הבחירה בבית הנבחרים וכך יעניקו תנופה מחודשת לנשיאותו ולמורשתו של ג'ו ביידן.