טובעים באלימות: כך התנפצה התקווה הגדולה של אתיופיה

מלחמת האזרחים באתיופיה עלתה בשבוע החולף לכותרות כשהמורדים התיגראים, בני קבוצה אתנית המתגוררת בצפון המדינה, הדהימו את העולם והצליחו להביס את הצבא הלאומי האתיופי בקרב על כמה עיירות מפתח, ולהתחיל התקדמות צבאית נחושה לעבר הבירה אדיס אבבה.

בישראל מיהרו להחזיר את משפחות הסגל הדיפלומטי וגורמים במערכת הביעו חשש לגורלם של יהודי אתיופיה הנותרים במדינה. באדיס אבבה קיימו תומכי ממשלתו של אביי אחמד, ראש הממשלה זוכה פרס הניבול לשלום של אתיופיה, עצרת ענק נגד המורדים, ככל הנראה ההפגנה הגדולה בהיסטוריה של המדינה.

אך מה עומד מאחורי הסכסוך, שמאיים לשים קץ לשני עשורים של שגשוג באתיופיה, שגשוג שהפך אותה לאחת המדינות המפותחות והעשירות ביבשת? הרקע העיקרי למלחמת האזרחים הוא אתני.  אתיופיה מורכבת מקבוצות אתניות רבות, אך שלוש המשמעותיות שבהן הן האורמו, שחבריה מונים 25 מיליון נפש ומתגוררים בעיקר במרכז ובדרום המדינה; אמהרה, המונה 19.9 מיליון בני אדם; והתיגראים, קבוצה זניחה בגודלה ביחס לשתיים האחרות, המונה בערך 5 מיליון בני אדם ומרוכזת בעיקר במחוז תיגראי בצפון המדינה.

אך ההיסטוריה המורכבת של אתיופיה הציבה את התיגראים במרכז הבמה הפוליטית בעשורים האחרונים. בשנת 1991 השתתפו אנשי החזית העממית לשחרור תיגראי, אותו ארגון שמאיים כיום על הבירה האתיופית, בהפלת השלטון המרקסיסטי והרודני של השליט מנגיסטו היילה מריאם, כשהובילו קואליציה של ארגוני התנגדות מכל רחבי אתיופיה. על אף היותם קבוצה קטנה יחסית, מספרם של הלוחמים התיגראים בקואליציה ששחררה את אתיופיה משלטונו של מנגיסטו היה גדול פי עשרה מזה של כל שאר הקבוצות.

בשל כוחה הצבאי של החזית העממית לשחרור תיגראי, לאחר שחרורה של אדיס אבבה היו אלו אנשי הארגון שזכו בעמדות מפתח במשטר החדש שהוקם. המבנה הפדרלי החדש של המדינה אפשר אוטונומיה נרחבת למחוז תיגראי, כולל שמירה על כוחה הצבאי של החזית העממית לשחרור תיגראי - במסגרת "יחידות מיוחדות" שהועמדו לשירות ממשלת המחוז. עם פרוץ הקרבות, מומחים העריכו כי כוח זה מונה קרוב לרבע מיליון חיילים ומחזיק בנשק כבד הכולל טילים נגד מטוסים וטנקים.

ממשבר למלחמת אזרחים

המשטר החדש שעלה לשלטון קיבל לידיו אתיופיה מורעבת, מוכת מלחמת אזרחים ושסועה אתנית. השלטון הקומוניסטי של מנגיסטו ושותפיו הותיר אחריו משק נחשל. על אף אתגרים עצומים הצליחו מנהיגי אתיופיה בשנים שלאחר מלחמת האזרחים להצעיד את כלכלתה של המדינה קדימה ולשלוט, במידות שונות של הצלחה, במתיחות האתנית בתוך המדינה.

בשנת 2018 עלה לשלטון במדינה אבי אחמד. אחמד שאף לחזק את הזהות הכלל־אתיופית על חשבונה של החלוקה האתנית במדינה. הוא הקים מפלגת גג חדשה בשם "מפלגת השגשוג". בחזית העממית לשחרור תיגראי ראו בהקמת המפלגה החדשה ניסיון להקטין את כוחם במנגנוני השלטון, וסירבו להצטרף למפלגה החדשה, בטענה כי מדובר בצעד לא חוקתי.

המעבר של החזית העממית לשחרור תיגראי לאופוזיציה החמיר את היחסים בין שלטון הרוב של אחמד להנהגת המחוז, מתיחות שהחריפה במהלך השנתיים האחרונות. בתחילת שנת 2020, לאחר תקיפה של אנשי החזית העממית לשחרור תיגראי על מפקדת צבא אתיופיה במחוז, אחמד, שזכה בפרס נובל על הסכם השלום שחתם עם אריתריאה, החליט כי הגיע הזמן לפעולה צבאית נגד הארגון.

טורים גדולים של משוריינים וכלי רכב של צבא אתיופיה נכנסו למחוז תיגראי, ולחימה עזה פרצה במוקדים שונים. מטוסי קרב של חיל האוויר האתיופי הפציצו את בירת מחוז תיגראי, מקלה. לצד הצבא הלאומי האתיופי השתתפו במבצע העצום גם כוחות מיליציה של בני האמהרה וגם חיילים של צבא אריתריאה, שנודעו באכזריות שלהם. הכוחות הצליחו לכבוש את הערים המרכזיות במחוז בתוך כמה חודשים והמורדים נעלמו אל ההרים, יחד עם הנהגת ארגון החזית העממית לשחרור  תיגראי.

מהפך צבאי

על אף כי נראה כי שהמהלך של אחמד נחל הצלחה, בסוך חודש יוני חל מהפך צבאי. המורדים התיגראים יצאו למתקפה שהצליחה לערער ולשבור את כוחות הצבא הלאומי האתיופי וחילות העזר שלו. לתיגראים הצטרפו ארגוני מורדים אחרים באתיופיה כמו חזית השחרור של האורומו מאתגרים את הצבא האתיופי במזרח ודרום המדינה.  מהדיווחים המעטים שמגיעים מהשטח, הממשלה האתיופית סגרה את המדינה לכלי תקשורת זרים ורשתות האינטרנט מנוטרות בכבדות, עולה כי הצבא הלאומי האתיופי נמצא על סף קריסה. תמונות של טורים אדירים של חיילים אתיופים שבויים ונכנעים עלו לרשתות החברתיות ועודדו את קריסת המורל בקרב תומכי הממשלה.

לצד הדיווחים המעורפלים על מפלה צבאית של הממשלה, צפים ועולים דיווחים על מעשי טבח באזרחים. דוברי הממשלה האתיופית טוענים כי המורדים מוציאים להורג שבויים וצעירים בני אמהרה שנמצאים בגיל גיוס מחשש שהם חברי מליציות. המורדים מצידם טוענים כי אזרחים חפים מפשע נהרגים בהפצצות הממשלה. לפי מעט הדיווחים האמינים העולים מהמדינה, קבוצות המורדים השונות שהתאחדו כעת לקואליציה פוליטי, נמצאות על סף סגירה על הבירה וטוענות כי הלחימה קרובה לסיום. לא ברור בינתיים אם שוב, כמו בשנות התשעים, יעלה בידי החזית העממית לשחרור תיגראי להכתיב את גורלה של אתיופיה כולה, או שהמדינה נמצאת בדרך למלחמת כל בכל אתנית שעלולה להימשך שנים.