הנאמנות של נסראללה לאיראן קודמת לכל

בלילה שבין 15 ל-16 בפברואר, לפני 30 שנה בדיוק, הקיץ מי שהקיץ משנתו את ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, ובישר לו שנוצרה "זמינות מבצעית", זה הביטוי, לחסל למחרת מן האוויר את מזכ"ל חיזבאללה, עבאס מוסאווי, במכוניתו בדרום לבנון. ראש הממשלה לא היסס הרבה לפני שנתן את האישור.

אלא שמי שהעיר את שמיר החסיר מן הדיווח שתי אזהרות חיוניות, מן הסתם בהיעדר חשיבה מוקדמת. האחת: שהחיסול הזה עלול לייצר תגובת נקם קשה מצד חיזבאללה. וזו אכן הגיעה, בדמות הפיגועים הקשים בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ואחר כך גם בבניין הקהילה היהודית בעיר, מתקפות שגבו את חייהם של עשרות אנשים והותירו מאות פצועים.

האזהרה האחרת, שלא נאמרה אז וכנראה גם לא נשקלה כראוי, היא שהסיכול הממוקד של עבאס מוסאווי, בסך הכל פחות משנה בתפקיד, עלול להצמיח במקומו יורש מסוכן, מתוחכם וכריזמטי פי כמה ממנו.

חסן נסראללה, בן לבעל חנות מכולת קטנה מן העדה השיעית בדרום ביירות, התעניין מנעוריו בדרשות דתיות, אבל גם הִרבה לשחק בכדורגל מסמרטוטים. הוא הוקסם מדמותו של מנהיג השיעים בלבנון, מוסא סדר, ולמד לימודי דת בעיראק ובאיראן - אבל מעולם לא הוכר כסמכות רוחנית. בראיונות אישיים יספר כי איש זר שנכנס למכולת של אביו נעץ מבט חודר בילד הקטן, והבטיח לאב: "בנך נועד לגדולות".

הוא היה בסך הכל בן 32 כשהתמנה למזכ"ל הארגון במקומו של מוסאווי, והוביל במשך שנים שורה ארוכה של פיגועים קטלניים נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון, אשר כפו, בסופו של דבר, את הנסיגה בשנת 2000.

שיכרון הכוח, העוצמה הצבאית האדירה שצבר בזכות משלוחי הנשק מאיראן וההילה שנקשרה לשמו, נסכו בו את האומץ לחטוף את שני חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל בקיץ 2006, חטיפה שהובילה למלחמת לבנון השנייה.

שם למד נסראללה על בשרו כי ישראל, בניגוד לנאומיו המאיימים, אינה "רשת של קורי עכביש", ואף הודה בפומבי כי אילו היה צופה מראש את התגובה הישראלית, לא היה יוצא להרפתקה הזו. מאז ועד לאחרונה הסתתר בבונקר מחשש שיחוסל כמו קודמו, והקפיד להורות על "תגובות מידתיות" בלבד למכות שספג מידי ישראל, כדי לא להיגרר למלחמה כוללת שלא ישתקם ממנה.

את אותו האיפוק ואת אותה המדיניות הזהירה של אי-שבירת כלים הוא מקפיד ליישם גם בזירה הפנים-לבנונית. אילו רצה, יכול היה לתפוס בלי קושי את השלטון בביירות - אבל הוא מעדיף להישאר הכוח החזק שמאחורי הקלעים, ולהשאיר בידי אחרים את הניהול הבלתי אפשרי של המדינה הרב-עדתית, הנתונה כעת במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה.

האם יכולה ישראל לסמוך על נסראללה שיגלה, על סמך הניסיון שצבר ב-30 שנותיו בתפקיד, את אותו האיפוק ואת אותה הזהירות אם ניאלץ לתקוף את המתקנים הגרעיניים של איראן? לא כדאי לסמוך על כך. חיזבאללה הוקם על ידי איראן וצויד ב-150 אלף טילים כדי שישמש עמדת הגנה קדומנית לטהרן, וראש החץ לפעולה נגד ישראל בעת הצורך. הוא מודע לכך שהציות למנהיג בטהרן מתחייב, גם אם ימיט הרס וחורבן על לבנון.