מתחתית הבאר: הילד ממרוקו איחד סביבו מיליונים
סיפורו של ריאן שנפל לבאר מהדהד אגדה עתיקה מימי החליפות האסלאמית • ההתגייסות העולמית להצילו מראה כי גם לסיפורים יפים על אנושיות עדיין יש מקום
Your browser doesn’t support HTML5 audio
יש לפעמים בחיים רגעים יוצאי דופן שמאגדים המונים סביב רעיון אצילי אחד ויחיד. זה לא קורה כל יום, וגם אם זה קורה אחת להרבה מאוד זמן - זה לא סקסי, זה לא מקליק ובדרך כלל פשוט לא מעניין להתעכב על זה.
בעולם של רייטינג ודרמות צריך להביא תמיד את הג'וס, את הצהוב, וסיפורים על מעשים טובים מעטרים את העמודים האחוריים של מהדורות החדשות והעיתונים - הם לעולם לא יפתחו אותם. אחרי הכל, מהו קמפיין להצלת אוכלוסיית הקרנפים בקניה לעומת מלחמות היהודים בכנסת? הכותרת, הפוש והמסגרת האדומה המשדרת דחיפות אינסופית - מנהלים לנו את התודעה.
והנה קורה משהו יוצא דופן, והמכניזם הרגשי שלנו עובר אבולוציה. פתאום, אחדות אלוהית כמעט ממלאת את ליבותיהם של רבים בעולם הערבי בגלל ילד מרוקאי קטן וחסר מזל, שנתקע בבאר בעומק 32 מטר שאליה נפל.
הסיפור הזה מזכיר לי מעשייה ידועה מהמסורת המוסלמית, הגורסת שלנביא מוחמד עליו השלום היתה טבעת שעברה לח'ליפים שירשו את מקומו בהנהגה. תחילה לאבו בכר, אחר כך לעמר בן אל־ח'טאב, ולבסוף לעות'מאן בן עפאן. האחרון מצא את עצמו על שפת באר, והופ, במקום שבו צל הירח ירד אל הכביש - הטבעת נפלה. עצבותו של הח'ליף לא ידעה מרגוע, והוא הורה לשאוב את המים מהבאר ולייבש אותה כדי למצוא את הטבעת. לרוע מזלו, זה לא עזר.
והנה, במרוקו של שנת 2022 - הבאר חוזרת לכותרות. הרי מדובר כמעט באחרית הימים. מהדורות חדשות נפתחו בסיקור מאמצי ההצלה של ריאן, ומיליונים בעולם התעדכנו בשידור חי, דקה אחר דקה ובשפות שונות במאמצי החפירה של צוות ההצלה ובמצבו הפיזי והמנטלי של הילד, באמצעות תמונות מבירא עמיקתא המשודרות קבל עם ועדה: "ריאן שותה מהצינור שהורד אליו", "ריאן נראה קצת תשוש" - האח הגדול גרסת האח הקטן.
מדובר בשילוב ידיים יוצא דופן של מסורת ומודרנה, ישן וחדש: מהאקדמיה המוסלמית היוקרתית ביותר הנמצאת בקהיר, אל־אזהר, יוצאות תפילות להצלתו ולחזרתו המהירה אל חיק משפחתו, ובמקביל, אלפי מרוקאים גודשים את מחוזות הטוויטר בקמפיין מהושטאג היטב שכותרתו: "הצילו את ריאן". כך שהנושא לא יורד מסדר היום במשך שעות וימים ארוכים.
כולנו היינו רוצים לראות את ריאן בריא ושלם בביתו. אבל גם לאור סופו העגום של מבצע החילוץ, זו תזכורת לכך שברגעים המעטים שהציניות והקליקבייט לא מוצאים מקום במהדורות החדשות, מתגלים סוף־סוף הסיפורים האנושיים היפים שכולנו, איפשהו באחורי הראש, היינו רוצים לצרוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו