המראה של לוחמי טליבאן מזוקנים נכנסים בכלי רכב אמריקניים לבירה האפגנית, שני עשורים לאחר שנפלה לידי צבא ארצות הברית ובעלי בריתו, הימם את העולם. קריסתה של הממשלה האפגנית והתמוססותו של הצבא האפגני הלאומי התרחשו במהירות שאיש לא חזה - והיכו פרשנים ומדינאים כאחד באלם.
המעגל שנסגר באופן כה מהיר ואלים עם נסיגת הכוחות האמריקניים מהמדינה הביא מומחים ברחבי העולם להיזכר כיצד הניסו המוג'הידין את הסובייטים בשנות ה-80, והיו שהרחיקו לכת וסיפרו על הפלישה הבריטית הרת האסון לאפגניסטן בסוף המאה ה-19.
אפגניסטן, כברת ארץ עצומה הממוקמת בין פקיסטן, סין, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, קירגיזסטן ואיראן, היא מצמתי הדרכים המרכזיים של יבשת אסיה ובית קברות עתיק לאימפריות, עוד מימיו של אלכסנדר מוקדון.
ללא מאבק: הטאליבן השתלט על ג'לאלאבאד שבאפגניסטן, אוגוסט 2021
מה שנעלם מעיניהם של הפרשנים, או הודחק מתחת לפני השטח, הוא העובדה שאפגניסטן מהווה מלכודת מוות לא רק לאימפריות אלא גם לממשלות ושליטים מקומיים שניסו למשול בארץ הגדולה ולמודת הסבל. הממשלה האפגנית שהתרסקה בקול ענות חלושה כשלוחמי הטליבאן התקדמו מהכפרים לערים הייתה רק אחת בסדרה ארוכה של ממשלות במאה ה-20 שהופלו בכוח הזרוע.
כעת, בשעה שהטליבאן מתאמץ לגבש את שליטת ממשלתו במדינה הסובלת ממשבר כלכלי חסר תקדים, ומגל טרור אכזרי המכוון בעיקר כלפי אנשי הטליבאן ומיעוטים דתיים ואתניים במדינה, עולים סימני שאלה לגבי יכולתם של אדוניה החדשים של הארץ למשול בה לאורך זמן וביעילות. על מנת להבין את האתגר האדיר שניצב בפני הטליבאן, יש להסתכל מקרוב על אפגניסטן, על האנשים המרכיבים אותה ועל הקבוצות הפוליטיות והחמושות בתוכה, וגם - לא פחות חשוב - להציץ לתוך הארגון של אדוניה החדשים.
בין ארץ לאומה
קשה לדבר על אפגניסטן במונחים של אומה אחת, לפחות במובן העמוק של המילה. הגיוני לחשוב יותר על אפגניסטן כאוסף של קבוצות אתניות שחולקות טריטוריה, היסטוריה, מוסדות ובאופן רופף מאוד גם תרבות משותפת. לפני קריסת השלטון הדמוקרטי במדינה, הרשויות הכירו באופן רשמי ב-13 קבוצות אתניות שונות, ואלו הן רק חלק מהגיוון האתני האדיר של אפגניסטן.
בין העמים המרכיבים את אפגניסטן יש קבוצות קטנות מאוד, כמו המיעוט הנוריסטני, צאצאיהם בהירי העור של תושבי ההרים הפגאניים של אפגניסטן שהתאסלמו רק בסוף המאה ה-18, או קבוצות ענק כמו הטג'יקים, דוברי השפה הפרסית המהווים לא פחות מ-27 אחוזים מהאוכלוסייה ומרוכזים בעיקר בצפון ובערים הגדולות. הטג'יקים, שבקווים כלליים מאוד נוטים להיות מסורתיים יותר וקיצוניים פחות בדתם, היוו את עמוד השדרה של הצבא הלאומי האפגני והממשלה שעליה הגן. רבים מהם שילמו מחיר יקר מאוד על תמיכה זו.
מיעוטים אחרים, כמו בני ההאזרה, סבלו בעיקר בשל דתם. רוב בני ההאזרה הם שיעים, בניגוד לרוב האוכלוסייה באפגניסטן שהיא סונית, ובמשך רוב שנות קיומה של אפגניסטן הם הופלו לרעה על ידי השלטונות. גם טליבאן שם לו אותם למטרה והפך את חייהם לסיוט מתמשך בזמן שליטתו במדינה בסוף שנות ה-90. ההאזרים סבלו גם ממתקפות טרור בלתי פוסקות נגדם מצד הטליבאן, בשעה שניהל מלחמת חורמה בממשלה האפגנית, וכעת מצד ארגון דאעש, ששואף להביך את הארגון השולט על ידי פגיעה בהאזרים.
קבוצות מיעוטים אחרות, כמו האוזבקים, הטורקמנים והבלוצ'ים, מהוות אחוזים בודדים מהאוכלוסייה אך באזורים מסוימים מהווים חבריהם חלק משמעותי מהחברה וההבדלים בשפה ובתרבות מייצרים פלונטר קשה להתרה עבור מי שמבקש למשול באמצעות שיתוף פעולה.
קבוצות המהוות שבריר מהאוכלוסייה נחשבות לאתגר עבור קבוצת הרוב, זו שנותנת את הטון במדינה לאורך ההיסטוריה המודרנית - והיא הפשטונים. מוצאם של הפשטונים לא ידוע, אך חלק מהחוקרים סבורים שהם עם שהתגורר באזור אפגניסטן עוד מימי אלכסנדר מוקדון. כיום מרוכזת רוב האוכלוסייה הפשטונית בדרום אפגניסטן ובצפון פקיסטן, ובאפגניסטן היא מהווה בין 35 ל-50 אחוזים מכלל התושבים.
הפשטונים מהווים את הבסיס לכל ממשלה שניהלה את אפגניסטן ב-100 השנים האחרונות. גם ממשלתו של הנשיא לשעבר, אשרף גאני, התאפיינה ברוב כמעט מוחלט של פשטונים בצמרת השלטון. אך בניגוד לממשלה הקודמת, שהתהדרה בגלוי בנציגים בני הקבוצות האחרות, חלקם אפילו בעלי השפעה רבה במוסדות השלטון והצבא, ארגון הטליבאן הוא סיפור פשטוני כמעט מתחילתו ועד סופו. כל מנהיגיו הבולטים הם בני קבוצת הרוב במדינה, ומוסדות הלימוד שמהם צמחו אנשי הארגון הם פשטונים באופן מובהק.
שרידיה של מלחמת הקודש
אם ההרכב האתני של אפגניסטן מכביד עליה ומקשה על האוכלוסייה לשתף פעולה, הפוליטיקה והדת במדינה הן רובד נוסף של מורכבות שהופך אותה ממדינה הררית רבת-לאומים לחבית חומר נפץ ברמה בינלאומית.
הפוליטיקה של אפגניסטן, כמו שהיא מוכרת לנו כיום, היא תוצאה של המאבקים שהביאו לסיום השליטה הסובייטית במדינה בסוף שנות ה-80. בקווים כלליים, ברית המועצות נכנסה צבאית לאפגניסטן על מנת לסייע לממשלה מקומית פרו-קומוניסטית שהחזיקה באידיאולוגיה חילונית וסוציאליסטית.
המאבק בברית המועצות ובממשלה החילונית הוליד תנועת התנגדות דתית באפגניסטן, שזכתה לכינוי "מוג'הידין" והפיחה חיים ברעיון המהפכה האסלאמית בקרב מוסלמים ברחבי כל העולם. אנשי המוג'הידין מעולם לא יצאו למערכה תחת הנהגה אחת, וקבוצות רבות לחמו בצבא הסובייטי הפולש שכם אל שכם.
מאבק המוג'הידין עיצב את המבנה הפוליטי המוכר היום באפגניסטן, ורוב הקבוצות הפוליטיות והלוחמות במדינה הן יורשות של אחת מהיחידות שלחמו בסובייטים ובמלחמת האזרחים הארוכה והמבלבלת שפרצה בעקבות עזיבת ברית המועצות את המדינה בשנת 1986.
חשוב להבין שגם רבות מקבוצות האופוזיציה לארגון הטליבאן כיום הן תולדה ישירה של תאים שלקחו חלק בכוחות המוג'הידין. ארגון "הברית הצפונית" שסייע לארצות הברית להפיל את שלטון הטליבאן, הוא למעשה ברית של כמה קבוצות מוג'הידין לשעבר, חלקן ארגונים אסלמיים שהקימו בני מיעוטים לא פשטונים, שחשו מאוימים מהאחידות האתנית של הטליבאן.
כיום ממשיכי דרכה של הברית הצפונית, אנשי "חזית ההתנגדות של פנג'שיר", מונהגים על ידי אחמד מסעוד, בנו של מנהיג המוג'הידין ומתנגד הטליבאן, אחמד שאה מסעוד. על אף שמדובר בברית של ארגונים סובלניים יותר כלפי בני מיעוטים, אפילו כלפי בני ההאזרה השיעים שהגנו בחירוף נפש יחד עם הפנג'שירים והפשטונים על עמק פנג'שיר, מדובר בקבוצות אסלמיסטיות בעלות אידיאולוגיה דתית עמוקה. אחמד מסעוד, מנהיג תנועת ההתנגדות הלאומית, אף הגדיל לעשות וכינה את הגוף המדיני שעבורו לחמו אנשיו "הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן".
טליבאן אחד?
אתגר נוסף לשליטתו של הטליבאן באפגניסטן נובע ממבנה הארגון עצמו. בעוד כלפי חוץ נראים אנשי הטליבאן כקבוצה אחידה למדי - אפגנים ארוכי זקן ושיער הלובשים בגדים מסורתיים - למעשה ארגון הטליבאן בגרסתו החדשה הוא מעשה טלאים של קבוצות דתיות ושבטיות.
הגרעין הקשה של ארגון הטליבאן היה ונשאר אלו שנתנו לו את שמו - התלמידים, יוצאי המדרסות, המכללות האסלמיות הפשטוניות בצפון פקיסטן - שהיממו את יתר המוג'הידין במלחמת האזרחים שהגיעה אחרי הנסיגה הסובייטית והצליחו לייצר ארגון ממושמע, אחיד אתנית ותאב שלטון. אותם מנהיגים למדו במוסדות כמו מדרסת דאר אלום, שם החליף הזרם הווהאבי המחמיר באסלאם את הזרם הדאובנדי המסורתי שאפיין את הפשטונים קודם לכן. יוצאי המדרסות ניחנו בלהט דתי עמוק יותר משל יתר חבריהם לשורות המוג'הידין, ובניגוד אליהם השכילו לשתף פעולה בקנה מידה גדול.
בין חברי הגרעין הקשה הזה נמנים מנהיגו הדתי והפוליטי העליון של הארגון, ממשיך דרכו של המולא עומאר, מאוולאווי חטיבאוללה אחונדזדה, אמיר המאמינים של ארגון הטליבאן. דמויות בולטות נוספות המהוות את קבוצת הליבה האידיאולוגית של הארגון הם מנהיג המשלחת של הארגון לדוחא וסגן ראש הממשלה, מולא עבדול גאני ברדר, שנדחק לשוליים לאחר שעלה לכותרות בעקבות הנסיגה האמריקנית; וראש הממשלה של הארגון, איש דת אלמוני יחסית בשם מולא חסן אחונד.
חוק האסלאם או חוק השבט?
לצד קבוצת הליבה של הטליבאן מתקיימים עוד ארגונים, רובם המוחלט של פשטונים שמחזיקים בתפיסת עולם דתית הדומה לזו של מורי הטליבאן. הקבוצה המרכזית ביותר בין אלו היא רשת חקאני, יוזמה משפחתית שהפכה לארגון טרור מעורר אימה, ולשליטה הבלתי מעורערת של אזור הגבול בין אפגניסטן ופקיסטן, חבל המולדת הפשטוני.
רשת חקאני מיוצגת בממשלת הטליבאן על ידי שר הפנים, ראש משפחת חקאני, מוולאווי סירוג'ידין חקאני. חקאני הצעיר תפס את כס השלטון במשפחת הטרור לאחר חיסולו של אביו, ולמרות שהוא דובר אנגלית טובה ואף כתב בעבר טור דעה עבור ה"ניו יורק טיימס", תמונות מעטות בלבד שלו קיימות. אנשי רשת חקאני נאמנים לחוקיהם שלהם ומתפרנסים מהברחות סמים, חטיפת אזרחים זרים ומכירת נשק. רשת חקאני מהווה אתגר פנימי גדול עבור ארגון הטליבאן, שכן היא במידה רבה בשר מבשרו אך עצמאית בצורה יוצאת דופן.
אתגר פנימי נוסף עבור הטליבאן הוא שבטיות הפשטונים. הנאמנות לשבט בקרב בני העם ההררי קודמת במקרים רבים לנאמנות לדת, לאידיאולוגיה ולכל דבר אחר. ג'רה ואן דייק נשבה על ידי אנשי רשת חקאני בתחילת שנות ה-2000, והיה עד ממקור ראשון למאבק הפנימי בין עקרונות הדת הנוקשים לאלו של השבט.
"אנשי הטליבאן מכירים את השבטיות של החברה האפגנית בכלל ואת הפשטונית בפרט, ורוצים למחוק אותה לטובת נאמנות לשבט אחד - האומה האסלאמית", מסביר ואן דייק. הוא מספק דוגמה מצמררת למידה שבה שוביו היו נאמנים לרעיון. "יום אחד ראיתי שהשובים שלי חוגגים, נראים מרוצים ושמחים. התברר שאחד מהם הרג את אחיו משום שסירב להצטרף לארגון. האח העדיף להישאר נאמן לשבט ולמשפחתו, וזה נתפס על ידיהם כבגידה כה עמוקה, שהריגתו הפכה למעשה מבורך".
הילדים החדשים בשכונה
האתגר האחרון והבולט ביותר בשבועות האחרונים הוא עלייה של כוחות קיצוניים יותר ואלימים לא פחות מהטליבאן בזירה המקומית באפגניסטן. כבר בסוף שנות ה-90 התמקמו באפגניסטן אוסאמה בן לאדן ותלמידיו, שהחזיקו בתפיסת עולם גלובליסטית ושוחרת מדנים הרבה יותר מזו של מארחיהם הפשטונים. כיום, ארגון המדינה האסלאמית במחוז חוראסן, הזרוע האפגנית של ארגון דאעש, הוא נושא הדגל של האסלאם הקיצוני הבינלאומי והוא מכה את הטליבאן כפי שזה עשה לממשלה האפגנית הקודמת.
קיצוניותו של ארגון המדינה האסלאמית במחוז חורסאן אינה מבדילה בין הטליבאן הסונים להאזרים השיעים. לדידם של אנשי הח'ליפות, כל מי שמוכן לפשרה על הגישה המחמירה שלהם לאסלאם הסלפי, הוא בן מוות. כך נאלצו אנשי הטליבאן למצוא את עצמם מגוננים על המיעוט השיעי שאותו רדפו והפלו בתקופה שבה שלטו במדינה בסוף שנות ה-90, עמדה לא נוחה עבור הארגון.
בטליבאן מביטים בדאגה הולכת וגוברת על יכולותיו המתעצמות של ארגון המדינה האסלאמית במחוז חורסאן. גורמים במנגנון המודיעין החדש של הטליבאן מסרו לרשות השידור הבריטית בחודש שעבר כי דאעש עושה שימוש גובר והולך בטקטיקות שבהן השתמש הטליבאן על מנת לשתק, לשחוק ולהתיש את הממשלה האפגנית הקודמת. הטמנת מטענים מגנטיים על כלי רכב, מארבים בשטח שבין הערים לאזורי הכפר ושליטה באזורים נידחים - בעבר המומחיות של הטליבאן וכעת שיטות שדאעש מחקה על מנת להילחם בארגון.
ארגון המדינה האלסאמית במחוז חורסאן שולט על שטח מועט בלבד, ולרשותו עומדים 2,500-1,000 לוחמים, כוח קטן אל מול מאות האלפים של הטליבאן. עם זאת, גודלה העצום של המדינה, תשתית הכבישים הגרועה יחד עם כמות לא מבוטלת של אזרחים שעוינים את הטליבאן וממורמרים מהצלחותיו, מהווים כר פורה עבור פעילות הארגון. בניגוד לטליבאן, אנשי המדינה האסלאמית לא צריכים להיות בכל מקום כל הזמן, ובתוהו ובוהו ששורר במדינה בעקבות חילופי השלטון הם מסוגלים לנוע מהר ולרכז מאמצים בקלות.
